תשג

ומקבל כמו שהמקבל מקבל ממשפיע, כך המשפיע מקבל מהמקבל גילוי עונג, כי יש עונג במשפיע ע"י ההשפעה, א"כ בזה המשפיע הוא מקבל, שזה לא נמצא שיהי' רק משפיע ולא מקבל אלא בכל דבר המשפיע ג"כ מקבל, ע"כ ע"י שסיהרא מקבלת מהשמש עי"ז ניתוסף ריבוי אור במשפיע. וזהו לפני ה' ישפוך שיחו פי' לפני ה' שנמשך תוס' בשם הוי', וכ"ז הוא ע"י שהעשיר משפיע להעני כמו שהעני מקבל מהעשיר השפעה גשמיות כך העשיר מקבל מהעני השפעה רוחני' שעל ידו מזכה זכות ומצוה לעשיר, וגשמיות לגבי רוחניות הרי אין להם ערך כלל. וזהו מ"ש כל מצותיך צדק שכללות המצות הוא בחי' צדקה, וכי מאי איכפת להקב"ה אם ישחוט מן הצואר או מן העורף אלא לא ניתנו המצות אלא כדי לצרף הבריות כו'. וע"י יחוד עשיר ועני שעשיר משפיע לעני עי"ז נעשה יחוד שמשא וסיהרא, וע"י יחוד שמשא וסיהרא עי"ז נעשה תוס' בשמשא כמארז"ל לית ברכתא שרי' באתר ריקני' אלא באתר שלים, וכמארז"ל אין נותנין לאדם פרנסה אלא בשביל אשתו ובניו, פי' פרנסה היינו ריווח כי לאדם לבד נותנים רק דבר קצוב כמו שקצוב לו אבל ע"י אשתו ובניו נותנים לו ריווח, פי' אשתו היינו כנס"י ובניו היינו בני בכורי ישראל, וע"י אשתו ובניו נותנים לו ריווח. וכן איתא בזוהר כד עתיקא קדישא שדא ברכאן שדא בהאי עמיקא עילאה, פי' עמיקא היינו בחי' מקבל, וכאשר יש בחי' מקבל אז שדא ברכאן וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם, דכאשר יש בחי' משפיע ומקבל אז ויברך אותם אך אם שרי' בלא אשה שרי' בלא ברכה, כי באם לאו הוא פלג גוף כו', א"כ ע"י יחוד שמשא וסיהרא נעשה תוס' בשמשא כו'.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, שהעני מתרעם מפני מה מגיע לו שיהי' הוא עני ויקבל מעשיר, אך הנה מ"מ הנה כתי' כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, וזהו כמו ע"ד שאמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, שמשה הי' רק משפיע לבד ולא הי' מקבל משום אדם, הגם שהי' מקבל תורה כמארז"ל משה קיבל תורה מסיני, היינו שמקבל מלמעלה משם ה' כמ"ש וכל בניך למודי ה' אבל למטה לא הי' לו שום מלמד כ"א הי' משפיע, אבל יהושע הי' מקבל ממשה כמ"ש נער לא ימיש מתוך האוהל, נוצר תאנה יאכל פרי', שהי' תמיד בחי' מקבל, ולזה זקנים שבאותו הדור אמרו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, כי אין ערך אור הלבנה לגבי אור השמש שהלבנה רק מקבלת משמש אבל מצד עצמה ל"ל מגרמה כלום, ואפי' כאשר מקבלת מהשמש היא משנה את אור השמש ומאיר אח"כ אור שלה, ע"כ אמרו אוי לאותה בושה כו'.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, פי' שיחו הוא לשון תרעומות שיש לעני תרעומות על הקב"ה למה הוא צריך לסבול צער ויסורים ויקבל מהעשיר, שבאמת אנו רואים שיש עניים שהם דומים לעשירים ויש עניים שהם טובים מעשירים, ואעפי"כ צריך לקבל מהעשיר, וכמ"ש בגמ' רב חסדא ורבה תרווייהו צדיקי גמורי נינהו ולר"ח סמידתא לכלבא לא מתבעי ורבה לא הוה לי' קמחא דשערי אפי' ללחם, כי באמת מזוני לאו בזכותא תלי' אלא במזלא תלי', והיינו