תש

שעני הוא היפך מחסיד, כי הרי ארז"ל אין עני אלא בדעת, וא"א לומר שפי' עני ממש כי דוד הי' מלך ישראל, אלא צ"ל כמארז"ל עני בדעת, וחסיד היינו כמארז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דילי', א"כ הם רחוקים זמ"ז ולמה קרא עצמו עני כיון שהי' חסיד, ממ"נ אם הי' עני לא יתכן שיקרא עצמו חסיד, ואם הי' חסיד לא יתכן שיקרא עצמו עני כו'. וגם מהו"ע שאמר הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני שמשמע שמה שמבקש שיטה ה' אזנו לענות לו על בקשתו זהו מחמת הטעם להיותו עני ואביון כו', ומהו גודל מעלת העני כ"כ. אך הנה אמרו רז"ל יאה עניותא לישראל כברזא סומקא לסוסי' חיוורא, ובמד"ר מבואר יותר יאה עניותא לברתא דיעקב כערקא סומקא לרישי' דסוסיא חיוורא, א"כ יש מעלה בעניות. אך זהו רק יאה עניותא. אבל אינו מובן מפני מה עי"ז הטה ה' אזנך ענני. אך להבין זאת הנה בסדר התפלה יש שני בחי' תפלה למשה איש האלקים ותפלה לעני כי יעטוף, ואיתא בזוהר שהשני בחי' כחדא נינהו. וצ"ל איך הם שוים, הלא משה הי' בחי' עשיר עמודא דאמצעיתא איש האלקים, ואיך הוא שוה לעני, וא"כ מהו המעלה של משה אם הוא שוה לעני כו'.

הנה כתי' זה עני קרא וה' שמע דלכאורה אינו מובן הלא תיבת זה הוא מיותר שהי' צריך לכתוב עני קרא וה' שמע, ולמה נא' זה עני קרא, אלא לפי שזה קאי על משה וכמשארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, וכתי' כי זה משה האיש, וכן איתא במנחות יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, שמשה נק' זה, וזהו זה עני קרא וה' שמע, דהיינו שזה שהוא משה היינו תפלה למשה, ועני היינו תפלה לעני, קרא וה' שמע, אם משה קרא או עני קרא שניהם שוים ממש כו'. אך באמת א"ל³ שזה עני קרא היינו ע"ד מ"ש אל זה אביט אל עני ונכה רוח, לכאורה משמע שעני ונכה רוח הם שני דברים, אך באמת זהו ד"א⁴, שזה שהוא בחי' עני הוא מפני שהוא נכה רוח, הגם שבא ע"י עבודה לבחי' זה מ"מ הוא נחשב אצלו בחי' עני מפני שהוא נכה רוח, כי מה שהוא עני היינו לא מפני שהוא עני בדעת אלא הגם שיש לו השגה וידיעה באלקות מ"מ הוא בחי' עני שאינו מחשיב א"ע לדבר, והיינו כמו שמצינו בדוד והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. כי הנה תכלית הידיעה שלא נדע, שא"א להיות השגה באלקות, מ"מ כמה שאפשר להיות השגה צריך להשיג, כי באם לאו אינו שייך עבודה, אך אחר השגה צריך לידע שא"א להשיג באלקות, הנה יש פי' בידיעה לשון התקשרות, היינו התקשרות הנפש באלקות, מ"מ צריך לידע שתכלית הידיעה שלא נדע, כי הנה פי' עשיר ועני, עשיר היינו עשיר בדעת ועני היינו בדעת, שזהו רק ידיעה, אבל באמת תכלית הידיעה שלא נדע, ואפי' לפי פי' ידיעה לשון התקשרות כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כו', דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם, מ"מ צריך להבין שלא נדע שא"א להיות השגה באלקות. וזהו אל זה אביט אל עני ונכה רוח, הגם שבא ע"י עבודה לבחי' זה מ"מ