תרצט

תפלה לעני

בס"ד, ר"ה ש' תר"מ

תפלה לעני¹ כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, הנה לכאורה צ"ל מהו"ע כי יעטוף, גם צ"ל ענין לפני ה' ישפוך שיחו. הנה שיחו הוא לשון תרעומות, ומשמעות הכתוב משמע שתרעומות העני מגיע עוד לפני ה' שלמעלה משם הוי'. וצ"ל מפני מה תרעומות העני מגיע לפני ה' כו'. להבין זאת צ"ל תחלה הנה כתי' תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו. וי"ל למה נאמר בחדש סתם ולא נאמר באיזה חדש, הי' צריך לכתוב בחודש השביעי. ורז"ל למדו מזה לפי שנאמר בכסה ליום חגינו איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, לפי שכל המועדים הם באמצע החודש שאז הלבנה במילואה, ויו"ט של ר"ה הוא בתחלת החודש שאז הלבנה מתכסה וע"כ נאמר בחודש סתם מפני שקאי על בכסה. אך עדיין אינו מובן למה נאמר תקעו בחדש סתם וצריך ליתן סימן באיזה חדש, בכסה שאז הלבנה נתכסה, למה לא נאמר בפירוש בחודש השביעי, כמו שמצינו בתורה שנאמר בחודש השביעי באחד לחודש יום תרועה יהי' לכם, כך כאן הי' צריך לכתוב תקעו בחודש השביעי ואז לא הי' צריך הסימן של בכסה כו', אלא מפני שנאמר בחודש סתם ונאמר אח"כ הסימן של בכסה מוכרח לומר שיש שייכות בין תקיעת שופר למה שהחודש מתכסה, וצ"ל מהו השייכות בין תקיעת שופר לתיבת בכסה כו'.

אך הענין הוא הנה כתי' ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה גו' מרשית השנה ועד אחרית שנה, הנה תיבת מרשית כתי' חסר ולמדו רז"ל מזה בגמ' ר"ה דט"ז כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה ועד אחרית שנה סופה שיש לה אחרית, ע"ד מ"ש ואחריתך ישגה מאד, וע"ד יש תקוה לאחריתך, כי אחרית ע"ה² גימט' כתר, ופרש"י שרשה בתחלתה שישראל עושין עצמן רשין ודלים ושפילים בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש. היוצא מזה שר"ה צ"ל בחי' רש כו', הגם שארז"ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום א"כ בכל השנה צ"ל ג"כ בחי' רחמים ותחנונים, אך עיקר הרחמים צ"ל בר"ה שבר"ה צ"ל בחי' רש כו'.

ולהבין זה צ"ל מקודם מ"ש תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני שמרה נפשי כי חסיד אני. וי"ל הלא עני וחסיד רחוקים זמ"ז, שקרוב לומר