תרחצ

המשכה. אך לפ"ז צ"ל למה כתיב לאמר בעשה"ד. אך הענין דהנה בתורה יש ג"כ אמירה אלא שאמירה זו גבהה מעלתה הרבה ממעלת הדבור, והענין דהנה ארז"ל הא לגירסא והא לעיוני, דהנה אנו רואים בלימוד התורה שהדבר שמשיגו כשהוא בשכל הגלוי מדבר אותו בדבור בכדי שיבא לגילוי לגבי עצמו מהשכל אבל הדבר שאינו משיגו ואינו מבין אותו ע"ז נצרך עיון, והנה העיון הוא שמעלה כלי שכלו למקור השכל שהוא משכיל שנק' בד"כ בשם חכ' הנעלמה, ואז הדבור מבלבל אותו כ"א שצ"ל שתיקה וכמארז"ל שתיק רב, אשתומם כשעה חדא, וז"ע אמירה דתורה שהוא הגבה מהדבור שהוא המשכת שכל הגלוי, ולכן נאמר בעשה"ד דבור ואמירה. אך מ"מ בד"כ נק' התורה בשם דבור, כי מה שיש בשכל הגלוי הרי צ"ל בדבור ודאי, ומה שאינו בשכל הגלוי ע"ז נצרך עיון, ואחר העיון כאשר מבין אותו בשכלו הרי נצרך שיתגלה ג"ז הדבר שהי' בתחלה בבחי' עיון בדבור אח"כ. וזהו מאמרם ודברת בם בד"ת שעיקר המשכת אלקות הוא ע"י התורה ולא ע"י התפלה שהוא העלאה. וזהו מ"ש וענו הלוים בקול רם וארז"ל בקולו של רם, דהיינו רוממות עצמותו ומהותו שנמשך ע"י קול דתורה.

אך כ"ז ההמשכה הוא עדיין בעיר אלקינו שהוא בחי' מל' מקור הנבראים, אבל בבי"ע אין שם גילוי עדיין, וע"ז בא הציווי ובלכתך בדרך. דהנה כמו למשל הדרך שהולך מעיר לעיר, כמ"כ בנמשל דרך הוא המשכת א"ס שנמשך מעולם לעולם עד למטה מטה ולכן יש עיר קטנה ועיר גדולה וכפרים וכרכים שהמשל מהעיר הוא לפ"ע אותו עולם שמדברים נגדו. אך ע"י מה ממשיכים זה למטה, הוא ע"י מ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט, שהוא הדרך דתומ"צ עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ דרך הוי' וכמ"ש כי ישרים דרכי הוי', וכמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, ואימתי לא מחשבותי מחשבותיכם כשלא דרכיכם דרכי אבל כאשר דרכיכם דרכי דהיינו הדרך דתומ"צ עי"ז נעשה מחשבותי מחשבותיכם. כי הנה מחדו"מ למעלה הוא כנגד ג' עולמות בי"ע, וע"י מח' דתו' עי"ז נמשך בעולם הבריאה, וע"י הדיבור נמשך בעולם היצירה, וע"י מעשה המצות נמשך בעולם העשי'. וזהו פי' הפ' ושננתם לבניך הו"ע חידוש הלכות, ובעבודה הו"ע לימוד התורה ע"ד ודברי אשר שמתי בפיך, תען לשוני אמרתיך, ועי"ז נמשך המקיף דכ"ע שהוא שכינה באו"פ, וכמארז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וההמשכה עד עיר אלקינו, וזהו ודברת בם בשבתך בביתך, ואח"כ צריך להמשיך עד למטה מטה וזהו ובלכתך בדרך.