תרצז

שחידש בתורה בעוה"ז עי"ז נמשך או"ח בג"ע, וז"ש רבינו בבינונים זיו תורתן ועבודתן המאיר בג"ע⁶, כי עיקר האו"ח נמשך ע"י החידוש דתורה בעוה"ז, אך בעוה"ז א"א להתגלות עדיין כ"א זיו ממנו נמשך בג"ע לכל א' לפ"ע החידוש שלו בעוה"ז. וזהו מצות ושננתם לבניך שיהי' שנים עוסקין בהלכה ומחדשים חידוש בהלכה עי"ז ממשיכים או"ח מכתר עליון.

והנה אח"כ כתיב ודברת בם בשבתך בביתך, והענין דהנה בית הוא אותיות כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים כו' דכמו שהאבנים הם דומם כמו"כ אותיות הם ג"כ דומם, ועד"מ מכמה אבנים בונים בית ומריבוי בתים נבנה עיר, ועד"ז יובן שכללות עולם הדבור נק' עיר אלקינו, וזהו ודברת בם כו' בביתך, ודברת הוא מלשון ידבר עמים שהוא לשון הנהגה וקאי על ושננתם דקודם לכן, דהיינו שע"י לימוד התורה יומשך גילוי השכינה עד עיר אלקינו, וזהו מ"ש בחכמה יבנה בית⁷ שע"י החכ' דתורה בונים בית אלקינו, ולכן נק' ת"ח בנאים שבונים את העולם שממשיכים המשכת א"ס בהעולם.

והנה רז"ל דרשו ודברת בם בד"ת ולא בתפלה, ובכדי להבין זה צ"ל דהנה בעשה"ד כתי' וידבר כו' האלה לאמר, וצ"ל כפל הלשון דיבור ואמירה. אך הענין דהנה יש שני בחי' דיבור ואמירה, דהנה כאשר האדם מדבר מפנימי' לבו או איזה ענין אשר נוגע לפנימי' לבו נק' בשם דיבור כמ"ש דיבר אדוני הארץ אתנו קשות, וכאשר מדבר דברים שאין נוגע לפנימיותו נק' בשם אמירה. וזהו ההפרש בין עש"מ לעשה"ד, כי בעש"מ אי' בזהר לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא ולכן נק' בשם אמירה, אבל בעשה"ד כתי' קול ה' בכח שהוא המשכה פנימי', ולכן נמשלה התורה לזיווג כמ"ש ביום חתונתו זו מ"ת, דהנה כל ההשפעות כמו השפעות השכל או שאר השפעות אינם כ"א שפע חיצוני, אבל ע"י יחוד נמשך שפע פנימי', וכמ"כ בתורה נמשך שפע הפנימי' מא"ס ב"ה ולכן נק' בשם דברות. ועד"ז יובן ההפרש בין תורה לתפלה, כי הנה התפלה היא בחשאי והיא אמירה, אבל התורה צ"ל בקול בדבור דוקא וכמארז"ל ע"פ ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה בכל רמ"ח אברים דהיינו מה שלומד בדבור יתפעלו כל האברים אזי ושמורה, וצ"ל ההפרש ביניהם. אך הענין דהנה כתי' הקל קול יעקב, ואיתא בזהר שקלא קדמאה חסר וא"ו הוא קול התפלה, וקלא בתראה מלא וא"ו הוא קול דתורה. דהנה התפלה היא העלאה מלמטלמ"ע ולכן צ"ל בחשאי בכוונה וברעותא דלבא בביטול, ואדרבה ארז"ל כל המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה, ולכן הוא חסר וא"ו, שהוא"ו הוא המשכה מלמעלמ"ט והתפלה הוא העלאה מלמטלמ"ע, אבל ע"י התורה נעשה המשכות אלקות מלמעלמ"ט ולכן הוא מלא וא"ו, לכן צ"ל בדבור דוקא שהדבור מורה על