תרצד

ברזל בברזל

בס"ד, ש"ק פ' ראה, לד"ה וקשרתם לאות על ידך, תרל"ט

ברזל בברזל יחד¹ ואיש יחד פני רעהו, וארז"ל זה שני ת"ח המחדדים זה לזה בהלכה, וצ"ל מפני מה נמשלו ת"ח לברזל. אך הנה כתיב ארץ אשר אבניה ברזל כו' וארז"ל ע"ז אל תקרי אבניה אלא בוניה אלו ת"ח שהם בונים את העולם, ולמדו מזה דכל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח, וזהו שנמשלו ת"ח לברזל, אך צ"ל מפני מה נק' בנאים. אך הנה ארז"ל שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי' ביניהם, ומנין אפי' אחד שהקב"ה קובע לו שכר, ופי' רבינו באגה"ק ההפרש שבין אחד לשנים כי אצל אחד אמרו קובע לו שכר, והיינו הארת א"ס המאיר להאדם הלומד את התורה, כי הנה אוא"ס א"א לנברא לקבל בלתי לבוש, והלבוש הוא תורה כמ"ש עוטה אור כשלמה וע"י לימודו בתו' נמשך לו הארת א"ס באו"פ לפ"ע הלימוד שלו, אך פי' שכינה הוא כמארז"ל אכל בי' עשרה שכינתא שרי' שהו"ע אור מקיף, ופי' מקיף הוא אור גדול שאינו יכול להתלבש בכלי והכלי א"א להגבילו כי כמה שיכול להיות התיישבות בכלי ה"ה מאיר בפנימיותו ומה שא"א להאיר בפנימיותו נשאר בבחי' מקיף, ומ"מ ע"י חידוד הלכה של שנים נמשך הארת אור גם מהמקיף בבחי' פנימי.

ולהבין זה הנה כתי' ואהי' אצלו אמון וארז"ל א"ת אמון אלא אומן אמרה תורה אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, ובזהר אי' קוב"ה אסתכל באורייתא