תרפד

אבל לע"ל וראינה בבחי' השגה ולכן כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.

ועוד י"ל מפני מה קדוש יאמר לו כי הנה כתי' ואנשי קדש תהיון לי, שלע"ל יתעלו בבחי' קדש שלמעלה מקודש³ שהוא בוא"ו אלא בבחי' קדש שהוא בלא וא"ו, שהוא מלה בגרמי', והפי' הוא שעתה אומרים המלאכים קדוש הוי' צבאות, אבל לע"ל יהי' בחי' קדש ע"ד מ"ש שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שיומשך מבחי' קדש להוי', ולכן גם מלאכים עליונים יאמרו לפני נש"י קדוש. ועוי"ל שעכשיו הוא בעטרה שעטרה לו אמו והוא כי הכח ניתן באמו לעטר עטרה לו דוקא, אבל לא שהם עצמן הם בחי' עטרה אבל על לע"ל כתי' אשת חיל עטרת בעלה שאשת חיל תהי' העטרה, ופי' אשת חיל הוא כנס"י שלע"ל תהי' בחי' עטרה, ולא כמו שנת"ל שיתעלה מל' בכתר, רק בעצמן יהיו בחי' העטרה, ולכן קדוש יאמר לו. נמצא מובן עתה שכל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מג' טעמים הן, לטעם הא' שמל' יתעלה בכתר, או מטעם הב' שיתעלה במדריגת קדש, והן לטעם הג' שא"ח יהי' עט"ב לכן קדוש יאמר לו.

וזהו פי' על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח, על התורה הוא כמ"ש ואשים דברי בפיך, ועל גמ"ח כמ"ש בצל ידי כסיתיך, ועל העבודה הוא כמ"ש לנטוע שמים וליסוד הארץ שקאי על קרבנות כמו שאי' בזהר ע"פ והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שהו"ע קרבנות שריחן עולה עד השמים, ופי' ענין עמוד העבודה הו"ע עבודת הקרבנות ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס. ועכשיו תפילה כנגד תמידין תיקנו, שע"י התפילה יכול לבוא לבחי' בכל מאודך לצאת מהגבלת הכלי לעוצם רוממות א"ס ועי"ז נעשה בעטרה שעטרה לו אמו. ועי"ז מגיע לע"ל שכל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.