תרפב

ובזמן שאין ישראל ערש"מ מלאכתן נעשית ע"י עצמן ואספת דגנך, והקשו שם התוס' הלא באיזה מקום כתי' ואספת דגנך בפ' ב' דק"ש וכתי' והי' אם שמוע והאיך נק' אין ערש"מ, ותירצו שם שאין ערש"מ כ"כ הואיל שכתי' רק בכל לבבך ובכל נפשך ולא כתי' בכל מאודך, משמע שבפ' א' שכתי' שם בכל מאודך נק' ערש"מ, נמצא כמו בשעה שהקדימו הו"ע ביטול הרצון לבעהר"צ כך ע"י בחי' בכל מאודך שנק' ערש"מ מגיע לבחי' א"ס שלפני הצמצום ושיתהוה צמצום ראשון רצון אותיות צינור, והו"ע רצונות פרטיים ע"י תומ"צ, כי בשביל רצונות הפרטיים בלבד שהו"ע תומ"צ לא הי' צריך להקדים נעשה לנשמע אך בכדי שיהי' רצון פשוט הו"ע הקדימה, וכן הו"ע אהבה דבכל מאודך והו"ע קדוש הא' כתר אשר ניתן בראשו. ואח"כ ע"י תומ"צ שהו"ע פ' השני' דק"ש והג' ויאמר נעשה שני כתרים בראש בניו.

והכח לזה ניתנה בתורה, כי לכאורה איך אפשר אדם מגושם ומוגבל ע"י הנחת תפלין להמשיך ד' מוחין הלא הדיו הוא גשמי' ותפילין הם מקלף גשמי ואדם גשמי וע"י הנחת תפילין נעשה המשכת מוחין לז"א שהו"ע מדות מקור לעולמות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה. וכן ע"י מצות צדקה ממשיך להחיות רוח שפלים אפי' לעולמות עליונים, כי קמי' ית' אפי' עולמות עליונים דלים ושפלים נחשבים, אך הכח לזה ניתנה בתורה, כי האבות קודם מ"ת קיימו כל המצות כמארז"ל קיים אאע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה, והי' ע"י מס"נ, אבל עתה ניתן הכח בתו' אפי' שלא ע"י מס"נ כמו מצות תפילין רק בכוונה הפשוטה היינו לשעבד הלב והמוח ועי"ז נעשה המשכת מוחין לז"א, או מצות הצדקה רק בכוונה להחיות רוח שפלים למטה, ועי"ז נעשה ממילא בעולמות עליונים תוס' חיות, או ע"י שמירת שבת נעשה המשכת מוחין דאבא וביו"ט מוחין דאימא, כי ע"י מצות נעשה הגדלת הכלים. והענין הוא כי ז"א הוא בעל ט"ס וט' פעמים ט' הרי פ"א ורת"ס וה"ח המגדילים הם מספר רמ"ח, והוא ע"י רמ"ח מ"ע. ובזה יובן מה כשהאדם מעורר בעצמו בחי' בכל מאודך בל"ג עי"ז מגיע למעלה לבחי' מאוד העליון, הלא לכאורה אדם הוא מוגבל ומגושם אפי' כשאצלו הוא בל"ג הרי לגבי למעלה הכל הוא בחי' גבול ולא נק' אתעדל"ע כעין אתעדל"ת. אך הענין הוא כמ"ש במד"ר ע"פ הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה כשהוא נותן נותן לפי כוחו וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כוחן כמ"ש שור או כשב או עז כי יולד ולא איל וצבי ויחמור שאינו בנמצא כ"כ, וכן כשאדם מעורר אצלו בחי' בכל מאודך שהו"ע בל"ג עי"ז מעורר למעלה בחי' מאוד העליון, והענין הוא כי כך עלה ברצונו הפשוט. וזהו"ע הג' עטרות שבג"פ ק"ש, פ' הא' הו"ע בכל מאודך שעי"ז נעשה בחי' כתר שנתן בראשו, וב' פרשיות והי' ויאמר שהו"ע תומ"צ עי"ז נעשה השני כתרים שנתן על ראש בניו.

אך זה הי' במ"ת ואח"כ נטלו מהם כמ"ש ויתנצלו את עדים מהר חורב, ועתיד הקב"ה להחזירן כמ"ש ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, וארז"ל פי' שמחת עולם על ראשם היינו שמחה שמעולם על ראשם, והיינו השני כתרים שנתן להם ע"י מלאכי השרת עתיד