תרעט

שע"י מצות ממשיכין קדושתו של הקב"ה למטה. והוא ע"ד שאי' במד"ר ע"פ הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו הה"ד קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה, ולכאורה מהו הסמיכות זל"ז. אך הפסוק מתמה ע"ז שאדם בגוף גשמי יש בו כ"כ אלקות שיכול להשיג כ"ז, לכן ראוי להללו ולשבחו, וזהו קמו בני' ויאשרוה בעלה וכו'. וכמו"כ הפי' כאן אשר הוא מלשון אשרוני בנות, וזהו אשר קדשנו במצותיו שפלא הוא שע"י מעהמ"צ ממשיכין גילוי אלקות למטה, כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים וזהו ע"י מעהמ"צ. והגם שעכשיו הוא אינו כ"א להוסיף אורות באצי', עכ"ז הרי לע"ל יהי' ע"י מעהמ"צ גילוי אלקות גם למטה, וגם עתה שהוא להוסיף אורות באצי' ה"ה כמונח בקופסא.

וזהו"ע עמוד גמ"ח שהו"ע קדוש הב' כתר שנתן על ראש בניו. ובסידרא דקדושה מתרגם אלו ב' בחי' קדוש, קדיש בשמי' מרומא עילאה וקדיש על ארעא עובד גבורתי', קדיש בשמי' מרומא עילאה הו"ע קדוש הא' בעטרה שעטרה לו אמו שנשאר רק למעלה כמו שאי' במד"ר ע"פ קדושים תהיו כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם וזהו קדיש בשמי' מרומא עילאה, שנשאר רק למעלה. וקדיש על ארעא עובד גבורתי' הוא קדוש הב' שנתן על ראש בניו שהוא ע"י מעהמ"צ. ופי' על ארעא הוא כי מצות ניתנו דוקא למטה, כי מלאכים ביקשו תומ"צ ולא ניתנו להם והשיבום כלום יצה"ר יש ביניכם שלא ניתנה התורה אלא על הארץ כמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, בראתי גימט' תרי"ג והוא על הארץ דוקא, כי לעוצם רוממות התומ"צ לא ניתנה רק על הארץ, וזהו"ע קדיש על ארעא עובד גבורתי'.

וקדוש הג' הוא לעלם ולעלמי עלמיא הו"ע תורה שניתנה לכ"ו דור, כי לכאורה איך יכול האדם שהוא מוגבל בשפלות נפשו ופחיתות ערכו לבוא ע"י אהבה דבכל מאודך לבחי' מאוד העליון להיות בעטרה שעטרה לו אמו, או ע"י מעהמ"צ להמשיך גילוי אלקות למטה, לזה ניתן כח בתורה כי בתורה יש ב' בחי' דיבור התורה כמ"ש וידבר הוי' אל משה לאמר דבר אל בנ"י ואמרת, וכתי' והיו הדברים האלה וארז"ל בדברי תורה הכתוב מדבר, ושננתם לבנך ודברת בם, וכן אי' בתושבע"פ ע"פ ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה בכל רמ"ח אברים אז היא שמורה, והפי' הוא שצריך ללמוד בדיבור ובכל כוחות נפשו, וע"י בחי' דיבור תורה נתעורר לו כח שע"י מצות ממשיך גילוי אלקות. ועוד יש בחי' תורה שבו נכלל פילפול, והו"ע התקשרות מחשבתו במח' התורה בפנימי' ועמקות ומקיף ומוקף, והו"ע הגיון כמ"ש ובתורתו יהגה, והגית בו יומם ולילה, והגיון הוא בלב כמ"ש והגיון לבי, ולבך יהגה, וע"י בחי' הגיון תורה נתעורר לו כח לבוא לבחי' אהבה דבכל מאודך, ועי"ז מגיע לבחי' מאוד העליון להיות בעטרה שעטרה לו אמו. ובכלל הוא ההפרש בין תושב"כ לתושבע"פ, כי תושב"כ הו"ע אותיות כי כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, ואנו רואים עד"מ שם אברהם או ראובן כשקורין לו בשמו הוא משיב הרי השם הוא אותיות, כן למעלה כל התורה כולה רק אותיות ואין אנו משיגים כל הכוונות מהאותיות, וכל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שהו"ע המשכה,