תרעה

דוקא. וגם הנה כתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, בראתי בגימט' תרי"ג אלו תרי"ג מצות, ואדם הוא ע"ד שאי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם ולכאורה איך שייך אדם למעלה⁶, אלא הענין הוא כמו שמצינו למטה אדם הוא רמ"ח אברים ושס"ה גידים, כך למעלה אדם הוא רמ"ח אברים רמ"ח מ"ע שס"ה גידים שס"ה מל"ת, ואדם ובראתי הם עליה על הארץ דוקא, ובאמת קדמה ארץ במחשבה אפי' לשמים כמארז"ל בש"א שמים קדמו וב"ה אומרים ארץ קדמה, ונת' שבאמת בסדר השתל' הארץ קדמה⁷ כמ"ש בראשית ברא אלקים את השמים כו', אבל במחשבה ארץ קדמה לשמים וכמ"ש ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, וכמו שאי' סוף מעשה עלה במחשבה תחילה, וכש"כ שארץ קדמה לים שהשמים מקיפים את הים והארץ קדמה גם לשמים וכש"כ שקדמה לים, לכן כתי' אח"כ לרוקע הארץ על המים שהי' הגזירה יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה.

ולהבין זה בתוספות ביאור ענין ים ויבשה. הנה מי הים הם מלוחים וכמשארז"ל שאסור לרחוץ בים בשבת ופי' רש"י מפני שמחזי כרפואה, והרמב"ם פי' הטעם⁸ מפני שמעמל שאין זה עונג שבת, והיינו כ"ז הוא מפני שמי הים הם מלוחים, ולכן נקראים מנהיגי הים בשם מלחים כמ"ש וייראו המלחים, וכמ"ש כל אניות הים ומלחיהם, ע"ש שמי הים הם מלוחים. והנה מים אלו כשהם בוקעים את עפר הארץ נעשו מים חיים שהמים של ים גופא נעשים אח"כ מים חיים, וכמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהם הולכים שם הם שבים ללכת, ומים חיים הוא גבוה במדריגה יותר נעלה מבחי' ים, היינו לענין טהרות טומאה יש דיעה שהים כמקוה שאינו מטהר בזוחלין, והגם שיש דיעה שמטהר בזוחלין מ"מ טומאות חמורות כמו זב ומצורע אינו מטהר, ואפי' זבה יש דיעה בב"י בשם רש"י שאין מטהר אותה אלא מים חיים, רק אנן לא קיי"ל הכי אלא כתוספת שאינה צריכה מים חיים כמו שמביאין ראי' מברייתא דתורת כהנים חומר בזב מבזבה שהזב צריך מים חיים וזבה אינה צריכה מים חיים, אבל מ"מ הזב אין הים מטהר אותו אבל מים חיים מטהר כל הטומאות חמורות כי מים חיים הוא במדריגה גבוה יותר מים, וכמו שאי' באבות דר' נתן עשרה דברים נק' חיים הקב"ה נק' חיים שנא' והוי' אלקים אמת הוא אלקים חיים, תורה נקרא' חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, מים נק' חיים שנאמר והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, וא"כ מים חיים הוא מדריגה גבוה. והנה