עדרת

לארץ5 כ"א בעת קטנותן אבל מאחר שנתגדלו אינם צריכים עוד לארץ כלל. ובכלל זה קאי על מלאכים בגופים ונשמות בגופים, ומלאך הו"ע שליח ותמיד צריך להיות בביטול להקב"ה המשלחו ובאם יפרד רגע הרי אזי אינו נקרא מלאך, כמו דגים שבים מיד שהם פורשים מיד הם מתים, לפיכך יכול מלאך לומר בי נשבעתי ולכך אין להם בחירה, וזהו ג"כ מדריגת משה שנאמר בו כי מן המים משיתיהו, וזהו ע"ד מ"ש וידגו לרוב בקרב הארץ שיש נשמות שאפי' שהם כאן בבחי' ארץ מ"מ הם בטלים בביטול כמו דגים, רק זהו פרטי נשמות אבל בד"כ כל הנשמות שנתלבשו בגוף שמעלים ומסתיר על חיות אלקי הם מעלדאת"ג, וכמו ברואים שביבשה, שכמו ברואים שביבשה הם נפרדים מן הארץ כך הנשמות הם נפרדים, ולכן יש להם בחירה שאם ירצה האדם יוכל להיות כמשה רבינו וכמארז"ל מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי שזה קאי על האבות, וכן יכול להיות כמשה רבינו ע"ה. וכמו"כ אם רוצה יכול להיות בהיפוך ח"ו.

ועתה יובן מה שהי' בתחילת הבריאה המים גבוה מן הארץ, מצד כי עלדאת"כ הוא במעלה יותר מעלדאת"ג, וים הוא בחי' עלדאת"כ לכן הי' בתחילת הבריאה למעלה מן הארץ שהוא בחי' עלדאת"ג, אבל אח"כ הי' הגזירה שהארץ יהי' למעלה מן המים כמ"ש לרוקע הארץ על המים, כי עיקר המכוון של הבריאה היא הארץ שלכן ניתנה התורה למטה על הארץ דוקא, כמארז"ל הים אמר אין בי, תהום אמר אין עמדי. ולכן מצינו שהמלאכים כשבקשו את התורה כמ"ש תנה הודך על השמים והשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם. ולכאורה אין זה תירוץ כלל דאם היו מבקשים התורה כמו שהיא בגשמי' שפיר הוי במה שהשיבם כלום יצה"ר יש ביניכם כי יש כמה מצות שאינם יכולים לקיימם בלא יצה"ר, אבל המלאכים בקשו את התורה ברוחני' וא"כ מהו"ע של התירוץ כלום יצה"ר יש ביניכם. אלא שלכך לא ניתנה התורה למלאכים להיות כי מפני עוצם הגילוי של תורה אי אפשר שתתגלה כ"א למטה על הארץ. וזהו כי לעולם חסדו, חסד קאי על תורה, תורת חסד, וזהו דוקא לרוקע הארץ על המים, שהמכוון הוא שהארץ יהי' למעלה מן המים. והוא על דרך אותיות החקוקות על אבן טוב שלעוצם בהירותן אינו ניכר כלל האותיות אף ששם הוא עיקר האותיות מ"מ אינו ניכר רק שנוטלין אותם בשעוה אז ניכר האותיות שבאבן טוב שזה הפעולה מהם, וכמו"כ התורה א"א שתתגלה כ"א למטה על הארץ

הערות

  1. 5. יכולים ליזון באויר . . ואפי' צמחים אינם צריכים לארץ : בהגהות להמאמר מהרה"ח הרא"ח ראזנבוים הנ"ל מביא זה כפי ששמע מכ"ק אדמו"ר מהר"ש, וז"ל: יכולים להיות נפרדים, כמו החי ומדבר יכולים לחיות באויר או לשוט על פני המים, וגם הצומח אחר גידולו מן הארץ יכול להתקיים אפי' כשנקצץ ונפרד מן הארץ. ואח"כ מעיר ע"ז הרא"ח ראזנבוים: צ"ע, הלא גם דגים שבים אינם חוזרים לאין ואפס כשנפרדים מן הים, רק כשפורשים מן הים מיד מתים והחיות שלהם נעדר. וכמו"כ גם הצומח כשנפרד מן הארץ נסתלק ממנו החיות שלו היינו כח הצמיחה. ואולי כוונתו כי החילוק בזה שצומח כשנפרד מן הארץ יוכל להתקיים זמן ארוך יותר ולא ירקב בזמן מועט, כמו הברואים שבים כשפורשים, ודוחק. ואולי טבע הצומח שיש בו כמה ימים כח הצומח גם אחר כריתתו מהארץ, משא"כ דגים שבים כיון שפורשים מיד מתים, דקדק לומר מיד דוקא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.