תרעא

צאינה וראינה

בס"ד. יום ראשון דחג השבועות, תרל"ט.

צאינה וראינה¹ בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו, פי' מלך שלמה מלך שהשלום שלו זה הקב"ה, אמו היינו כנס"י כמארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי, ואמי זו כנס"י, ביום חתונתו זו מ"ת שבמ"ת עיטרו כנס"י עטרה להקב"ה. וצ"ל לכאורה הלא ארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו שני כתרים לכאו"א אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, משמע שעטרו לכנס"י עטרה בעת מ"ת, ואיך קאמר שעטרה לו אמו זו כנס"י.

אך הענין הוא דשניהם אמת דהנה אי' במד"ר ע"פ קדושים תהיו והתקדשתם כי קדוש אני כתי' שלש פעמים קדוש², וקאמר משל למלך שעשו לו בני המדינה שלש עטרות, אחד נטל ונתן על ראשו, ושנים נתן על ראש בניו, כך העליונים מכתירים בכל יום ג' פעמים קדוש להקב"ה כמ"ש כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל כו' אחד נטל ונתן על ראשו זהו כי קדוש אני ושנים נתן על ראש בניו, פי' בניו הוא כנס"י כמ"ש בני בכורי ישראל, בנים אתם להוי', וזהו קדושים תהיו והתקדשתם. וזהו"ע בעטרה שעטרה לו אמו זו עטרה שנטל לעצמו, וזה שאומרים שקשרו שני כתרים לכאו"א זהו שנים שנתן בראש בניו. אך זה צ"ל שהתם אומר העליונים מכתירים והכא קאמר בעטרה שעטרה לו אמו, אמו זו כנס"י, שכנס"י מעטירי' עטרה להקב"ה. אך באמת אי' בגמ' שהמלאכים ממתינים מלומר שירה עד שיאמרו ישראל למטה שנא' ברן יחד כל כוכבי בוקר והדר ויריעו בני האלקים, שאין יכול להיות ויריעו בני אלקים כ"א שיהי' תחילה ברן יחד כוכבי בוקר. וכן כתיב כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה, כי בכדי שיוכל להיות כתר יתנו לך מלאכים צ"ל תחילה ועמך ישראל קבוצי מטה. נמצא שזה שהמלאכים מכתירים הוא דבר אחד עם עטרה שעטרה לו אמו שהוא תלוי בישראל דוקא.

אך צ"ל מה השירה של ישראל ק"ש, והא אומרים בכל יום ק"ש ומה קאמר ביום חתונתו זו מ"ת דוקא. אך הנה אי' בגמ' מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת שאמר