תרסט

אכילת חול. אך בשבת בורר אסור וגם אכילת שבת אינו מגשם רק האכילה היא ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו, נפשו הוא נפש דצדיק, וצדיק זה צדיק חי עלמין שהוא יסוד שממשיך מיסוד למל', ושובע נפשו הוא ע"ד ואכלתם לחמכם לשובע, שובע שמחות את פניך, משביע לכל חי רצון, שממשיך רצון עליון דרך יסוד למל'. וכמו"כ ההפרש בין תורה ותפלה של חול לתורה ותפלה של שבת, שתפילת חול הו"ע בירור, אבל תפילת שבת ליכא ענין בירור ולכן אין אומרים סלח לנו בשבת.

וזהו"ע העלאה והמשכה של שבת, וביארנו שתורה ותפלה של שבת יותר גבוה מתורה ותפלה של חול, מ"מ בכדי שיוכל לבוא לידי הילוך דשבת צריך להיות תחילה הבירור דחול, מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. ויש להביא ראי' לזה מהלכה פסוקה שבגמ' כמארז"ל הי' מהלך בדרך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, ולכאורה מאחר שאינו יודע מתי שבת הי' צריך לשמור מיד יום הראשון, והיינו מפני שא"א לבחי' הילוך דשבת אלא דוקא ע"י בירור תחילה דחול.

אך הנה ב' בחי' הילוך אלו העלאה דחול והמשכה דשבת ובהם גופא יש העלאה והמשכה, תורה היא המשכה ותפלה היא העלאה, הם רק באתעדל"ת אתעדל"ע שהאתעדל"ע היא לפי ערך אתעדל"ת, אבל המן הוא אתעדל"ע שגבוה מאתעדל"ת, כי במן כתי' ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפור על הארץ, אשר מן הו"ע טל וטל הוא גבוה מגשם, שגשם תלוי באתעדל"ת כמ"ש ואד יעלה מן הארץ אבל בלא אתעדל"ת אינו יכול להיות אתעדל"ע, אבל טל אין לו הפסק לעולם כמארז"ל כנס"י שאלו שלא כהוגן והקב"ה השיבם כהוגן, הם שאלו ויבוא כגשם לנו והקב"ה אמר אהי' כטל לישראל וטל לא מיעצר, ולכן כשאמר אלי' חי הוי' אם יהי' טל ומטר, על המטר פעל ועל טל לא פעל, כי טל לא מיעצר שהוא אתעדל"ע שאינו תלוי באתעדל"ת, כי טל הו"ע אור כמ"ש כי טל אורות טליך, וכמו שאי' בגמרא כל המשתמש בטל תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט גרסינן כל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו, וכן אי' בתניא טל תורה², שטל ואור הו"ע אחד, ואור הוא למעלה מבחי' מים, כי מים הו"ע גליא של תורה, אבל אור שלמעלה ממים הוא סתום דתורה.

וזהו מ"ש במן והוא כזרע גד לבן וארז"ל כאגדה זו שמושכת את הלב. והנה אגדה היא פנימי' התורה כך המן הוא פנימי' התורה, ואי' תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה וכולהו דרגא על דרגא סתים וגלי', שבישראל יש סתים וגלי', ובאורייתא יש סתים וגלי', ובקוב"ה יש סתים וגלי', גליא