תרסח
עושה עבירות בפועל וכש"כ כשעושה קצת מצוה נדמה לו שקרוב לאלקות, רק ע"י תפלה שמתבונן באלקות עי"ז מרגיש הרע שבנפשו ואפי' דקות הרע ג"כ מרגיש, והוא ע"ד מצרף לכסף כור לזהב שקודם הצירוף אינו ניכר הפסולת רק אחר הצירוף אז ניכר הפסולת, כך קודם התפלה אינו מרגיש הרע רק ע"י התבוננות בתפלה יוכל להרגיש הרע שבנפשו, ולזה נק' התפלה בשם אכילה שהו"ע בירור, ולכן לא ניתנה התורה למלאכים לפי שאין להם הבירור תחילה. וזהו מ"ש הילך בתורתי, שיש שני מיני הילוך, הילוך דתורה מלמעלה למטה והילוך דתפלה מלמטלמ"ע, ושיהי' ההילוך דתורה מלמעלמ"ט צריך להיות הילוך דתפלה מלמטה למעלה. וזהו מה שאמר אבא בנימין כל ימי הייתי מצטער על תפלתי שתהא סמוכה למטתי כדי שיהי' התפלה קודם לימוד התורה, שתורה שלאחר התפלה הוא יותר נעלה.
והנה כמו שיש ב' מיני הילוך בתורה ותפלה בכל ימי השבוע כמו"כ בשבת יש ג"כ ב' בחי' הילוך, העלאה והמשכה כמארז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין, והשתי שבתות אין המכוון על שתי שבתות ממש אלא שבכל שבת גופא יש ב' בחי' שבת, שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, ששבתא דמעלי שבתא הו"ע העלאה כמ"ש כי ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, והוא עד"מ כמו באדם שעושה מלאכה משפיל המוחין ומחשבה בהמלאכה ואח"כ כשגומר המלאכה אזי יש החזרת המוחין ומחשבה למקורן ושרשן, כך למעלה הגם שאין זה משל כלל כי לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה עולמו אלא במאמר וברוח פיו מ"מ בעשרה מאמרות ברא את העולם שנקראים מילין דהדיוטא, ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא, הרי זה השפלה, וההשפלה היא במוחין ומחשבה כמו שאי' בעשרה דברים ברא הקב"ה עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת הרי זה השפלה במוחין, ובשבת שהו"ע שביתה חוזרין המוחין למקורן ושרשן וזהו שבתא דמעלי שבתא שהוא העלאת המוחין למקורן, ושבתא דיומא הוא המשכת עונג מלמעלה למטה כמ"ש וקראת לשבת עונג, אז תתענג על הוי'. וזהו הב' מיני הילוך העלאה והמשכה שבשבת.
וההפרש שבין תורה ותפלה דחול לתורה ותפילה שבשבת, שתורה ותפלה שבחול הו"ע חיצוני' ותורה ותפלה שבשבת היא פנימי', וזהו ע"ד שמצינו ההפרש בין אכילת שבת לאכילת חול, עד"ז נוכל להבין ההפרש בין תורה ותפלה של שבת לתורה ותפלה של חול, כי תורה ותפלה נק' בש' אכילה, תפלה כמו שנתבאר לעיל, ותורה כמ"ש לכו לחמו בלחמי, לכך נוכל להבין זאת משני אכילות דחול ושבת. כי יש שני מיני אכילות כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, בטן רשעים תחסר קאי על אכילת חול שמברר רפ"ח ניצוצים שעצם המאכל הוא ממקום גבוה רק שנפל בשה"כ בק"נ, וע"י שאוכל ומברך בתחילה וסוף עי"ז מברר הניצוץ מרפ"ח ניצוצים ומעלה אותו למקורו וזהו ובטן רשעים תחסר, שנחסר ניצוץ מרפ"ח ניצוצים, וזהו אמלאה החרבה לא נתמלאה ירושלים אלא מחורבנה של צור, שע"י חיל בלע ויקיאנו ומבטנו יורשנו אל, עי"ז נתמלא ירושלים דקדושה וזהו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.