תרסד

עבדו את הוי' בשמחה הו"ע בינה, כמ"ש אם הבנים שמחה, וכמו שאנו רואים כשאדם משיג שכל כשהוא אצלו באורך ורוחב אזי יש לו שמחה, אבל בחכמה עדיין לא בא לידי שמחה. ובכלל זהו ההפרש בין מוחין דאבא למוחין דאימא, שבת נקרא מוחין דאבא שכתי' וקראת לשבת עונג, ועונג עדיין לא בא לידי שמחה, אבל יום טוב שנקרא מוחין דאימא כתי' מועדים לשמחה. וכמו כן בעבודה צ"ל בשמחה כמ"ש תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה, כי עבודה בלא שמחה לא נקרא עבודה, ומהו ענין של השמחה הוא שיהי' כל אדם שש ושמח מעבודתו ולא יבטל את עבודתו אלא שיהי' שש ושמח מזה גופא שעובד את הוי' נמצא ששמחה הוא ענין בינה.

בואו לפניו ברננה הוא ג"כ שמחה, רק שמחה שלאחר מרירות, או ניגון שכלול משמחה ומרירות, ובכלל הוא ההפרש בין תמיד של שחר ובין תמיד של בין הערבים, תמיד של שחר הו"ע שמחה בצפרא ותמיד של בין הערבים הוא רננא ברמשא, והיינו מפני שענין הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים הוא העלאת מ"ן לברר הבירורים, ומקודם שנתברר הי' בריחוק שהוא מרירות, ואחר שנתעלה הוא שמחה שאחר המרירות לכן נקרא בש' רננה.

דעו כי הוי' הוא אלקים הוא ענין דעת, כי מזמור לתודה הריעו הוא ענין חכמה, ועבדו את הוי' בשמחה הוא ענין בינה, ומהו ענין חו"ב הוא כשאדם לומד מסכת או שומע דבר הלכה מרבו ומקבלה נקרא חכם, אף שזה מסכתא ערוכה או דבר הלכה ערוכה מ"מ נקרא חכם, ובינה הו"ע להבין דבר מתוך דבר, ונמצא שבבינה יש יתרון מבחכמה. וכמו שארז"ל ואילו נבונים אפי' בדרא דמשה לא אשתכח שאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים והדר קאמר ואקח מכם אנשים חכמים וידועים ואלו נבונים לא אשתכח. והנה בדעת יש ג' פירושים, רש"י פי' דעת שנותן טעם לדבריו ע"ד טעמו ונמוקו עמו, שע"י שמשיג עומק החכמה ע"י זה יכול ליתן טעם לדבריו. ורבינו יונה פי' דעת ע"ד שאי' ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו שפירושו די לחכימא ברמיזא שמפני שזה סוד נפלא לכן צריכין דוקא ברמיזא. ובמד"ר פי' דעת הנהגת המדות שאי' שם כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה ממנו, לכן אי' במד"ר על פסוק כלי יקר שפתי דעת זה משה שנאמר ויקרא הוי' אל משה הגם שהי' מקורב לא הלך מעצמו אלא א"כ קרא אותו והיינו מפני שהי' לו דעת, וזהו הג' פירושים. ובכלל הג' פירושים הם ענין אחד, שבדיעה יש ב' בחי' כמ"ש אל דיעות הוי' והו"ע ד"ע ודעת תחתון, ד"ע הוא ענין התחברות חו"ב והיינו מפני שד"ע גבוה מחו"ב לכן הוא מחברם, וזהו פירוש רש"י ורבינו יונה רק רש"י חושב חכמה כדאי' נמוקו עמו שמשיג עומק החכמה, ורבינו יונה חושב בינה שמבין דבר מתוך דבר ע"ד די לחכימא ברמיזא. ודעת תחתון נק' דעת שבין כתפין שמחבר מוחין עם מדות, וזהו עיקר עבודה שיומשך מוחין למדות, וזהו פי' המד"ר דאמר כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה ממנו, והיינו מאחר שאינו ממשיך מוחין למדות מה הפעולה מהמוחין, דעת קנית מה