תרנז

דוקא להמשיך אוא"ס בתורה. וזהו הפי' שמע ישראל שיתבונן בשרש ומקור הנשמה שהיא טהורה שהוא מדריגה גבוה מאד. ומחמת זה ההתבוננות יבוא לביטול דיחו"ע, שזהו"ע הוי' אחד.

אך הנשמה נעשה נברא ובע"ג, וכמאמר אתה בראת אתה יצרת וכו', ומחמת זה הם מקבלים מאורייתא שנש"י נק' בש' כלה והתורה בש' חתן, ולכן אי אפשר לבוא להתבוננות וביטול דאחד. ועוד כי הנה אנו אומרים ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך ולכאורה איך יבוא היצה"ר לאהבת הוי'. אך הנה פי' יצר הוא מדות, שיצ"ט הוא מדות דנה"א ויצה"ר הוא מדות דנה"ב, והנה ידוע דלכל מדה יש שכל המוליד את המדה ולזה יש נו"ן שערי בינה אשר ע"י יכול להיות הולדת המדות מהמוחין, וכמו שיש שכל בנה"א המוליד המדה כמו"כ יש שכל בנה"ב, וע"י השכל יכול להבין גם הנה"ב שצריך להיות אהבה לה', אך ההתבוננות דאחד לא יכול לקבל הנה"ב. ולזאת מחמת הב' טעמים הנ"ל נתקן לומר בשכמל"ו שהו"ע התבוננות דד"ת, כי פי' מל' הוא רק הארה בעלמא כי מלך שמו נק' שהוא רק ש' והארה בעלמא וזהו מקור כל העולמות, אך ממל' כמו שהוא עוד לא הי' אפשר להיות בריאה, כי אם מבחי' כבוד מל' שהוא הארה דהארה, וגם מזה הבחי' ג"כ לא הי' יכול להיות התהות כ"א מבחי' שם כבוד מלכותו ומזה נמשך כללות העולמות לעולם ועד, ודרך כלל הג' בחי' דשם כבוד מל' הוא כנגד ג' עולמות בי"ע, וזהו"ע ד"ת שהיא בריאה יש מאין, והגם שנת"ל שהאין דד"ת פירושו³ אין ע"ש שאינו מושג, אך גם זה יובן שמכ"ש הוא שהוא הארה בעלמא וידוע דזיו והארה הוא בטל לגבי עצם, ולכן כאשר יעמיק דעתו בזה איך שמקור המהוה כללות העולמות הוא אין, ואיך אפשר להיות הנברא אשר נתהוה ממנו מציאות היש הנראה לעינינו, עי"ז יבוא הנה"ב נפש השכלית שבו ג"כ לביטול היש ויהיה לו אהבה לאלקות ולכה"פ שלא יהי' מונע ומעכב ויסכים לביטול דנה"א. ופי' בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך והו"ע מס"נ דנפש האלקית, אבל⁴* בכל נפשך היינו בכל כוחות הנפש אפי' כוחות דנה"ב.

אך הנה הנה"א נתלבש בגוף ונה"ב אשר הם מעלימים ומסתירים לגמרי, ובכדי שיבוא לאהבה ע"ז ארז"ל כל המאריך באחד שהו"ע אריכות ההתבוננות דברכת ק"ש ופסוד"ז, ועי"ז יכול לבוא לק"ש. ואף שהתנאים ואמוראים לא היו מאריכים בתפילה וכש"כ בפסוד"ז מ"מ היו באים לביטול דאחד, הענין הוא מפני ששרש נשמתם הי' מבחי' מוחין דגדלות והיו תמיד קשורים ודבוקים בא"ס ב"ה וכמאמר רשב"י בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא, ור' יהודה הנשיא הי' מעביר ידיו על גבי עיניו ודיו, ורב יהודה הי' מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין שהי' תמיד בשוב דתורה, ובכדי לעורר את הרצוא הי' די לו פעם א' לשלשים יום, אבל אנו שנתגשמו ונתרחקנו מאלקות ובפרט נשמות דעקבתא דמשיחא לכן בכדי לבוא לידי