תרנב

וכן בעת הדיבור צריך לחשוב כי אם לא יחשוב בעת שמדבר אין להדיבור שום חיות, הרי מזה ג"כ נוכל להביא משל להשתל' עו"ע שהעלול הי' כלול תחילה בעילה.

אבל בריאה יש מאין שנברא יש הגשמי, הרי זה א"א לומר שיש הגשמי הי' כך בהעלם תחילה בהאין, זה א"א להיות, וכן המחקרים אומרים שבריאת העולם הי' דבר מלא דבר, שמלא דבר נתהוה דבר, וזה א"א להיות שהדבר הי' תחילה בהעלם בלא דבר שמאחר שהוא לא דבר א"א להיות בו דבר. וכן מלשון יש מאין ג"כ יש להבין שהפי' אין הוא בלתי מושג ויש הוא דבר שמושג, וזה א"א להיות שהיש המושג הי' תחילה בהעלם באין שבלתי מושג, מאחר שקוראים אותו בלתי מושג האיך יהי' בו יש המושג, ואם הי' בו היש המושג מפני מה קוראים אותו אין שאינו מושג, אלא שהבריאה הי' יש מאין בחפץ ורצון הקב"ה שיהי' בריאה יש מאין חדש שלא הי' תחילה בהאין. ודבר שהוא חידוש אין אנו מוצאים בתורה בלה"ק תיבה אחרת אלא לשון בריאה כמ"ש ואם בריאה יברא הוי' ופרש"י אם בריאה מוטב ואם לאו יברא, והגם שפריך בגמ' הרי אין כל חדש תחת השמש ותירצו לאקריבו פיתחא, מ"מ ה"ז חידוש ונק' בש' בריאה, זהו"ע ד"ת.

ואף שעיקר אמת הוא ד"ע מ"מ הרי כתי' כי אל דיעות הוי' הרי ב' דיעות הן אמת שד"ת הוא ג"כ אמת, שב' דיעות הם יחו"ע ויחו"ת, ד"ע הוא יחו"ע וד"ת הוא יחו"ת, ויחו"ת הוא ג"כ ענין אמת. והשורש של הב' דיעות הם משני שמות הוי' ואלקים, ד"ע מש' הוי' וד"ת הוא מש' אלקים, שאלקים הוא בגימט' הטבע ששניהם הם כח אלקי אלא שאלקים הוא מצמצם ומעלים ומסתיר שיהי' דבר יש ונפרד בכדי שיהי' בטל לאין. וראי' לזה שגם ש' אלקים הו"ע אמת, אף שאין צריכין ראי' לזה שהרי ש' אלקים הוא ש' מז' שמות שאינן נמחקין, מ"מ יש ראי' לזה בתורה שבריאת העולמות הי' רק בש' אלקים של"ב פעמים אלקים נאמר במע"ב ואח"כ כתי' אשר ברא אלקים לעשות ס"ת אמת, להורות שגם ש' אלקים הוא אמת. וצ"ל היאך שניהם הם אמת, אלא שיש כמה מדריגות אמת, שפת אמת, ואמת, ואמת לאמיתו. וזהו"ע מ"ש תתן אמת ליעקב, ויעקב הוא ת"ת שהוא אמת, ומקשים וכי ת"ת דוקא אמת³ וחו"ג אינם אמת, אלא שגם הם אמת רק שיש להם מנגדים, כי מחמת מדת החסד יוכל להשפיע חסד עד אין שיעור, כי טבע הטוב להיטיב, ויש מנגד לזה מדת הגבורה, וכן מחמת גבורה כתי' הן שמים לא זכו בעיניו ויוכל להיות גבורה עד אין שיעור, יש מנגד לזה מדת החסד, ומאחר שיש לכאו"א מנגד ויכול לפסוק אין זה אמת גמור, כ"א ת"ת שהיא מדת הרחמים שנותן מקום לשניהם אפי' למדת הדין, שלו יהא שע"פ דין אינו מגיע לו כלל מ"מ ראוי לרחם עליו, שלזה מדה"ד אינו מנגד, שמדה"ד אינו מנגד רק שאין מגיע לו אבל שראוי לרחם עליו הגם שאינו