תרלה

ע' הנ"ל והוא כמו שפי' המק"מ ע"ש), ואפ"ל הפי' כך דהנה כתי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד שנק' כמו שנכתב שהגילוי יהי' ג"כ שם הוי' (ואפ"ל כמשנת"ל בד"ה ולא אבה דהוי' כאלקים יחשב), וזהו את ה' האמרת היום, ואפ"ל כדי שיהי' האמרת היינו הוי' אחד ושמו אחד זהו דוקא ע"י עבודה דהיום היינו קבעומ"ש דעכשיו עי"ז יהי' לע"ל הוי' אחד ושמו אחד, ע"כ). (ג) ל' אמירה ודיבור. והנה בת"י מפ' ל' שבח וא' שהוא משארז"ל אתם עשוני חטיבה א' בעולם אף אני אעשה לכם חטיבה א' בעולם, אתם עשוני חטיבה כמ"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד אף [אני] אעשה לכם חטיבה אחת בעולם מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, וצ"ל תחילה פי' תי' אחד.

הנה באחד יש כמה פי', אך יש ג' פירושים שהם ג' פי' שונים. (א) הנה אי' במדרש אחד אין כיוצא בו, דהנה כתי' ויהי כל הארץ שפה אחת ודברי' אחדי' ואי' במדרש דברים על ב' אחדים ה' אחד ואחד הי' אברהם⁷, וצ"ל דהנה על אברהם שייך לומר אחד אין כיוצא בו אבל על הקב"ה איך שייך לומר אחד אין כיוצא בו, דאיך שייך ליפול על לב איש שיש כיוצא בו ח"ו שצריכים לומר אין כיוצא בו, איך עולה על הדעת לומר כו', וגם מאחר שאומרים דה' אחד אין כיוצא וא"כ צ"ל בישראל ג"כ אין כיוצא וצ"ל מהו"ע אין כיוצא בו בישראל, וע"י מה יכולים לבוא לבחי' זו.

(ב) הנה אי' במדרש מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת דבשעה שפתח הקב"ה בסיני אמר שמע ישראל אנכי הוי' אלקיך ענו ואמרו ה' אלקינו, ואח"כ א"ל לא יהי' לך כו' ענו ואמרו ה' אחד (ז"ל המד"ר⁸ דברי' פ"ב ומהיכן זכו כו' א"ל שמע ישראל אנכי ה' אלקיך נענו כולן ואמרו ה' אלקינו ה' אחד וצ"ע), הרי דה' אלקינו ה' אחד הוא קבלה על הב' מאמרי' אנכי ולא יהי' לך שהם כלליות כל התורה דתרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני כמנין תור"ה מפיו שמענו⁹, אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ובהם נכלל כל התורה, הרי ה' אחד הוא קבלה על דיבור לא יהי' לך, וזהו אחד להוציא ע"ז.

(ג) דמצות ליחדו הוא מפסוק שמע כו' ה' אחד, והוא להוציא ענין השיתוף. דהנה ברמ"א סי' קנ"ו פסק דבני נח אינם מוזהרים על שיתוף ועל ע"ז הם מוזהרים דכתי' ויצו כו' על האדם אין צו אלא ע"ז, אבל על שיתוף אינם מוזהרים, והוא לשיטת התוס' והר"ן, הגם שיש חולקים עליהם מ"מ הרמ"א פסק כמותם. וזהו יותר ממשנת"ל להוציא ע"ז דאף שמוציא ע"ז מ"מ שיתוף אינו מוציא והראי' דבני נח מוזהרים על ע"ז ועל שיתוף אינם מוזהרים, ועפ"ז מוציא שיתוף ג"כ.