תרלא

השכל, אך אינו מורגש שאינו מרגיש מאין נפל לו השכל. וזהו בשכל חדש וכמו"כ בשכל ישן עד"מ כשלומד איזה מס' ויודע אותה בטוב⁸ ואח"כ לומד מס' אחרת וכשרוצה להזכר איזה דבר ממס' שלמד כבר ה"ה זוכר אותו דבר, וצ"ל היכן הי' תחילה, אם לא הי' תחילה כלל, מאין בא לו עתה, ואם הי' תחילה ג"כ היכן הי', אלא שיש העלם השכל שאינו בהרגש כלל, וזהו"ע קוש"י, ולכן הוא רק קוץ, דהנה אות הוא גילוי וכמ"ש אמר שומר אתא בוקר, דאותיות הם גילוים, ויש אותיות המח' דהוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו ויש אותיות הדיבור שהם גילוי לזולת, אך קוץ הוא כמו די לחכימא ברמיזא⁹.

ובעבודה הוא האהבה מוסתרת שיש לכאו"א מישראל¹⁰ שיהי' [לו] משיכה לאלקות, הגם שאפשר שיעשה היפך רצה"ע הנה ארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות¹¹, שמכסה ונדמה לו שאף אם יעשה דבר זה מ"מ לא יהי' נפרד ועודנו ביהדותו, אבל אם הי' יודע שבזה יהי' נפרד לא הי' עושה זאת בשום אופן, וראי' דאפי' קל שבקלים יש בו כח למס"נ, רק שהרוח שטות מכסה על האמת נדמה לו שעודנו ביהדותו, אבל כשמעורר את האהבה מוסתרת יהי' לו אהבה ורצון לאלקות למס"נ ממ"ש¹²* שלמעלה מטו"ד, דע"פ השכל מחייב אהבה דכתי' גבי' לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך אבל מס"נ הוא למעלה מטו"ד. וזהו מ"ש נר ה' נשמת אדם כמו הנר טבעו לעלות למעלה כמו"כ נשמה יש לו תמיד רצון לאלקות, וזהו"ע קוש"י.

ויו"ד הוא כמו שכל למטה שהו"ע ברק המבריק כמו"כ למעלה הוא בחי' חכ' כח מ"ה שבו שורה אוא"ס, ובד"כ קאי על כללות עולם אצי' דאבא מקננא באצי' שהוא הפרשת הארה מאוא"ס¹³. אך צ"ל דמאחר שאצי' הוא הפרשת הארה מאוא"ס ה"ה בדומה לו והוא ג"כ אוא"ס ואי' בזהר דלית מח' תפיסא בי' כלל, מח' הוא חכ' כמו מח' ויובלא לא אתפרש לעלמין, אינו בערך כלל לגבי אוא"ס וכמ"ש כולם בחכ' עשית. אך הענין הוא דהנה כשם שהוא אין סוף כמו"כ ההארה ג"כ א"ס, ואם הי' נאצל עולם האצי' מהארה זו הי' הכל בבחי' א"ס, וכדי שיהי' ההגבלה חו"ב וחו"ג וחסד אינו גבורה וגבורה אינו חסד צ"ל צמצום שיתצמצם הארת אוא"ס ולכן אין