תרכד

מצד שהקב"ה נותן בו נשמה¹⁰, ע"ז אינו שייך לומר בן, וצ"ל שהוא מחלק אב ואם, והאיך זה. אלא שלצורך ההשפעה נמשך מהאב כח שאין הגילוי בהאב כ"א בהבן, כמו"כ בתורה ע"י חידוש דין נמשך אור חדש בח"ע. ואפשר להבין זה ממ"ש המחדש בטובו בכל יום ובכל עת ובכל שעה נמשך חיות חדש, דבי"ב שעות היום מאיר י"ב צירופי הוי'¹¹ ובכל שעה מאיר צירוף חדש, ואינו שייך לומר שהוא במדריגה א' אלא שבכל שעה מאיר צירוף גבוה במעלה יותר והוא שנתחדש בכ"י, וזהו בזיווג חיצוני דחו"ב ומכ"ש תושב"כ ותושבע"פ שהוא יחוד פנימי דחו"ב שנתחדש בח"ע מה שלא הי' תחילה, והגם שנת"ל דתושבע"פ הוא מל' אך פעמים מפרשים שהוא בינה. ועפ"ז יובן דהלא נשמות שיושבין בג"ע יותר מג' אלפי' שנה ולומדים תורה מה הם לומדים ושם אינו שייך שיתוסף. אך הענין הנה אי' בתניא ונהנים מזיו תורתן ועבודתן¹², והיינו דע"י לימוד התורה בעוה"ז המשיכו אור חדש בח"ע, וזה הם לומדים בג"ע שנמשך מהמקור, וזהו"ע ושננתם שהו"ע שינון שעי"ז ממשיכים מהמקיף, וזהו שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי' ביניהם שהוא בחי' מקיף ואומרו ביניהם משמע שהמקיף נמשך בפנימי ג"כ.

ואח"כ כתי' ודברת בם¹³ בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ענין ביתך הנה כתי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו¹⁴ אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, דאותיות הם כמו אבנים וזהו שהם דוממים שאין שייך בהם צמיחה, שתי אבנים בונים שתי בתים, שלשה אבנים בונים שלשה בתים, ומקיבוץ אבנים הרבה נעשה בית, ומקבוץ בתים הרבה נעשה עיר, וצריכים להמשיך מש' הוי' לעיר אלקינו, וזהו ודברת בם מל' ידבר עמים תחתינו שהוא ל' הנהגה והמשכה¹⁵.

והנה אמרז"ל ודברת בם ולא בתפלה, וצ"ל והלא תפלה היא מדריגה גבוה ולמה ולא בתפלה. והענין דהנה תפלה העיקר בחשאי ותורה בדיבור וכמו שאם ערוכה בכל שמורה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שמורה, שכל הרמ"ח ידברו פי' שיתנענעו. והענין דהנה כתי' במ"ת וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר וצ"ל מהו"ע ב' פעמים והול"ל וידבר לו, או ויאמר אלקים כו'. אך הענין דהנה יש ב'