תרכא

אחור באחור ואח"כ ע"י תשובה נתקרבו וכמ"ש ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון.

ובפרט כמו שבלבנה יש כ"ח עתים כמו"כ בישראל הי' כ"ח עתים בימי שפוט השופטים ובימי יהושע ובכלל מיצ"מ עד אחר ב"ר הי' בבחי' פב"פ, ואח"כ היו בבחי' אב"א, וע"י תשובה לאחר ע' שנה הי' בית שני, ואח"כ נתרחקו והריחוק הוא בשביל הקירוב וכמ"ש גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון שהבית דלעתיד יהי' עוד גבוה יותר, דהעיקר הוא בשביל הקירוב וכמ"ש בצר לך ומצאוך [ובקשתם משם], והריחוק הוא כמ"ש כי פנו אלי עורף ולא פנים, אפי' מה שפנה אלי הוא רק בבחי' עורף, דעיקר הרצון הוא בתאוות זרות רק שמוכרח להתפלל ומוכרח ללמוד תורה מעט. ובכלל הוא ההפרש בין אתכפייא לאתהפכא, והוא חפץ ורצון הוא שבפנימיות הוא רוצה תאוות זרות ובחיצוניות יש לו רצון לאלקות ג"כ, וחפץ הוא שעיקר חפצו ומגמתו אפי' בפנימיות הוא רק לאלקות וזהו אתהפכא. מ"מ גם כי פנה אלי כו' הוא מל' פנים דעי"ז יכולים לבוא לבחי' פנים, וזהו"ע הריקוד שהוא כנגד ששייך בו ריחוק וקירוב.

והנה יש עוד אופן ריקוד שהוא במחול הנק' בל"א קראהאד שאינו שייך בו ריחוק והוא משארז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל⁸ שהוא שיתקרבו לאלקות ואינו שייך שם ריחוק כלל. ובד"כ ההפרש הוא בין ממכ"ע לסוכ"ע, דהנה בממכ"ע יש שינויים כמו ראש גוף רגל מעלה ומטה שיש בו התחלקות, דאפי' מי שהוא עובד ובשעת התפלה הוא מקושר לאלקות מ"מ לאחר התפלה חולף ועובר, דבממכ"ע יש שינויים והתחלקות ושייך שם פנים ואחור, ולכן כל חושים המעולים הם בפנים, וסוכ"ע שם אינו שייך התחלקות כלל ולא פנים ואחור וזהו"ע ראש מחול שמאיר הארת הסוכ"ע.

וזהו אז תשמח בתולה במחול, אז הוא א' על ז'⁹, שמא' נמשך בז' והוא מספר ח' וכמארז"ל כינור שלעתיד של ח' נימין¹⁰, דשל בהמק"ד של ז' נימין שהוא כסדר המדריגות והוא בחי' ממכ"ע וכמו ז' ימי בראשית, אך כינור שלעתיד הוא של ח' נימין הוא הארת סוכ"ע, וזהו אז היינו כשיאיר הארת אוא"ס הסוכ"ע תשמח שיהי' גילוי השמחה וכמ"ש ישמח ישראל בעושיו, שמח לא נאמר¹¹ אלא ישמח עתידים ישראל לשמוח, וכן על למעלה כתי' ישמח ה' במעשיו שמח לא נאמר אלא ישמח עתיד