תרכ

אז אב"א, והריחוק הוא לצורך הקירוב³ שאח"כ הם מתהפכין והם מתקרבין וסוף מעשה עלה במח' תחילה והעיקר הוא הקירוב שבאמצע הבית וזה עלה במח' תחילה. וכמו"כ יובן בלבנה דהלבנה היא עצם חשוך ורק מקבלת אור השמש, בתחילה היא מרוחקת מהשמש ואינה מקבלת רק הארה לבד וזהו"ע מולד הלבנה ואח"כ נתקרב מעט מעט עד שבאמצע החדש היא מתקרבת לגמרי. וזהו"ע קידוש לבנה שהוא כשהלבנה במלואה היינו שיהיה ניכר בה אור השמש, אומרים אז כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך כמו הריקוד שהוא כנגד⁴ בתחילה הוא מקורב ואח"כ מתרחק ואח"כ מתקרב כמו"כ בלבנה בתחילה היא מתמלאת היינו שהיא בקירוב ואח"כ היא נחסרת מעט מעט מפני שהיא מתרחקת, ובפרט יש כ"ח עתים ללבנה י"ד לטובה וי"ד להיפך⁵.

כמו"כ בעבודה הנה כתי' שמש ומגן הוי' אלקים וישראל מונין ללבנה היינו שמקבלין אור השמש, כתי' פנים בפנים דיבר ה' עמכם שיהי' ניכר פעולת שם הוי' בכאו"א מישראל, דהנה בכאו"א מישראל יש שם הוי' י' הוא הביטול שלמעלה מטו"ד ה' התבוננות ו' תורה ה' אחרונה תפלה, אך שיהי' ניכר שם הוי', וזהו שמקבלין אור השמש. ולכן מצינו בהם שינויים, דקודם מ"ת כתי' ויחן ישראל נגד ההר וארז"ל כולם כאיש אחד והוא כמשל שבלבנה קודם המולד היא נקודה תחת היסוד⁶, וכמו"כ הוא ביטול דלפני אחד מה אתה סופר, דמה אפשר להיות פחות מאחד, ואח"כ במ"ת הנה ארז"ל על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן שהוא ביטול שיוצא מגדר הכלי לגמרי, וכנגד זה הנה כתי' וירד ה' על הר סיני שהי' גילוי אלקות והי' עשרת הדברות ונתנו הלוחות שעליהם כתי' כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים, ואי' בירושלמי שהי' כתובים בד' רוחות ומעלה מטה לא רק בפנים ואחור שהיו כולה פנים, ולכך צריכים לשאת אותם בכתף⁷ לחבר אותם עם הכתף, וזהו פנים בפנים שע"י הבטה בפנים שלמטה לגבי מעלה והיינו הביטול עי"ז פנים העליון מאיר למטה וזהו פנים בפנים, ואח"כ ע"י חטא העגל נתרחקו והיו בבחי'