תרטז

שרש ענין ב' אכילות דשבת וחול², צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, צדיק אוכל כו' הוא אכילה דשבת³ שאפי' אוכל למלאות תאוות לבו מ"מ אינו מגשם, ובטן רשעים תחסר הוא אכילה דשבת* כשאוכל למלאות תאוות לבו ה"ה מוריד את המאכל, וכמאמר מלי כריסא זינא בישא, וכתי' וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ל' כיסוי והוא ערלת הלב שמכסה ומסתיר, וזה שא' בגמ' מלי כריסא כו' קאי על תאוות היתר. אך מהיתר בא לאיסור היום אומר לו כך ומחר כך כו', וכמו בן סורר ומורה נדון ע"ש סופו, דאימתי הוא סורר ומורה משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי, ובאמת אינו חייב ע"ז וכמ"ש אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, ה"ה זכאי אלא מפני שסופו לבוא לכך, וכן הבא במחתרת נדון ע"ש סופו, דבתחילה מסית אותו בדבר קטן ואח"כ אפשר שיעשה דבר גדול, ובודאי יעשה, וכן דרכו של היצה"ר היום אומר כו', וזהו בטן רשעים תחסר שפועל חסרון.

וביאור הענין דהנה ששת יומין דחול הם מששה מדות דשרשן מבינה וכמ"ש אם הבנים שמחה, ועל בינה אי' בינה מינה דינין מתערין בסופין. והענין דהנה בפ' שני' דק"ש אומרים וחרה אף, וצ"ל מה שייך זה לק"ש אחר המס"נ דלמס"נ באחד או ובכל נפשך ופ' ראשונה ושני'. והענין כשמתבונן באלקות ויש לו התקשרות לאלקות אז וחרה אף על ההיפך, עמי לא התבונן, וכמו מזיעתן של החיות שהן זעין מחיל כסא נהר דינור יוצא על ראש רשעים יחול, רשעים הם דכר ונוק' דקלי', וכ"ז מצד ההתבוננות. וזהו לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, יצה"ר הוא ציור הרע, דעצם כח המתאווה אינו רע דאפשר שיהי' לו אהבה לאלקות, וכבר התבאר זה כמה פעמים⁴, אלא שהאדם עושה בו ציור רע, וצריך להרגיז יצ"ט על יצה"ר, ומהו ההרגזה ארז"ל יזכיר לו יום המיתה, וצ"ל מה יוצא מזה. והענין דיצה"ר ג"כ רוצה שלא ישמע לו וכמ"ש בזהר משל בזונה עם בן המלך שמכריחה אותו וכוונתה שלא ישמע לה, וזהו שארז"ל טוב זה יצ"ט טוב מאד הוא יצה"ר לאחר הבירור, אלא שמוכרח להסיתו בכל הדרכי' שאל"כ אינו מקיים רצון המלך, ואם שומעין לו לא טוב לו מזה, וזהו יזכיר לו הדין שאחר המיתה, היינו שני חיי האדם שגם לו יהי' לא טוב וזהו ההרגזה, וזהו מצד ההתבוננות, וזהו בינה מינה דינין מתערין בסופא שהוא מצד ההתבוננות. וכ"ז בבינה ששם שייך נדרים, אבל שבת מאיר מוחין דאבא לכן האכילה אינו מגשם כלל שהוא מצוה ובמצוה אינו שייך חסרון, וכ"ש כשאוכל כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל אינו מגשם אותו, וזהו"ע שהחכם מתיר את הנדר שהוא בחי' חכ' ומצד בחי' חכ' אפשר להעלות המאכל.