תרטו

היתר נדרים פורחין באויר (ש"פ דברים)

ש"פ דברים ט"ל לפ"ק.

היתר נדרים פורחין באויר¹, וצ"ל ענין פורחין באויר, הנה נת"ל דנדרים סיג לפרישות שהוא פורש א"ע מאותו דבר וא"כ ה"ז דחי' אלא שהדחי' אינו בלא שה"ה היתר אלא שמפני שהמוצא פי ה' שבמאכל גבוה במעלה יותר מהמוצא פי ה' שבאדם לכן אינו בכחו להעלות אותו, מ"מ ה"ז דחי' ואין נ"מ אם הדחי' היא מעלה או חסרון, והדחי' מפני דפרישות הוא מילי דחסידותא והוא ביטול אמיתי ומבלבל לו המאכל שהוא ביטול היש. וכמו ע"ד דוגמא ר"ז כד סליק לא"י צם מאה תעניתא כדי לשכוח תלמוד בבלי, הגם דתלמוד הוא בבריאה והוא מדריגה גבוה, אך הנה אמרז"ל במחשכים השיבני זו תלמוד בבלי והוא בחי' ובורא חשך פי' שהוא העלם לגבי נבראים, והנה כל רבי מא"י ששם תוס' יו"ד חכ' לכן מבלבל לזה תלמוד בבלי. כמו"כ כאן חסיד שהוא ביטול אמיתי מבלבל לו ביטול היש, דהנה במאכל יש ב' דברים כשאוכלין אותו למלאות תאוות לבו ה"ה מגשם ומוריד אותו וכמו ע"ה אסור לאכול בשר פי' ע"ה שלהם שהיו בורים והוא מפני שהמאכל מגשם אותו, וכמו"כ כאן ג"כ וכמ"ש בטן רשעים, אבל צדיק אוכל לשובע היינו שמברך תחילה וסוף והאכילה היא כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל עי"ז מברר אותו, דשרש המאכל הוא מתהו שקדם לתיקון שע"י שמברר אותו נתוסף בחכ' דתיקון, וכמאמר עד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלינא דעתאי, וכמאמר חמרא וריחא פקחין שנתוסף לו חכ' עי"ז, וכ"ז במדרי' צדיק שהוא פועל בהמאכל ביטול היש, אבל חסיד שהוא ביטול אמיתי מבלבל לו המאכל.

והנה זה מובן שאם הי' ביכולתו להעלות המאכל הי' יותר טוב, וזהו החכם שמתיר הנדר שמהפך את המאכל שיהי' כולו אור. וביאור הענין הנה צ"ל