תריא

וצ"ל תחלה ענין המגילה הכתובה פנים ואחור ונת"ל דפנים הוא² [תורה] וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו וכמ"ש כמים הפנים אל הפנים שנמשך מבחי' חכמת אדם לאדם שעל הכסא, כן לב כו' שנתארך ונמשך עד למטה מטה³. ותפלה הוא אחור⁴ כמ"ש אחרי ה' אלקיכם תלכו וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר, דכשהלכו לא לקחו צידה לדרך והלכו בארץ ציה ושממה שאינו שייך שם לא זריעה ולא צמיחה, בלא לחם ומזון, וזה מפני שהיו בטלים לאלקות, כמו ענין התפלה ואהבת שיהי' לו אהבה ורצון ותשוקה לאלקות והוא כשיתבונן בפסוק ראשון שמע כו' יחו"ע ויחו"ת, ועי"ז יהי' לו אהבה לאלקות, מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמים תענוגים רוחניים וארץ תענוגים גשמיים⁵, הכל עמך שהוא טפל⁶ ולא עצם, ומה ירצה אם העצם או הטפל, וזהו"ע שהתפלה נק' אחור.

ועוי"ל שלכן התפלה נק' אחור⁷ לבד מה שהוא נמשך לאלקות, הנה ההתבוננות שגורם הביטול הוא רק בבחי' אחרי, דהנה כלליות ההתבוננות הוא מל' מל' כ"ע שכל עולמים הם רק מבחי' מל' אשר מלך שמו נק' עליהם, כמו השם שהוא אחורים וחיצוניות, דמל' הוא מלוכה, וכתי' ומושיב מלכים לכסא וכתי' וישב ה' למלך לעולם כמו ישיבה היא באחוריים כמו"כ מדת המל' הוא רק אחוריים וחיצוניות. ולכן בתפלה אומרים לשון שם ישתבח שמך לעד מלכינו, ומעריצים כו' את שם האל, יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו, יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו. וכשהי' צ"ל בחי' מל' הנה כתי' כבוד מל' יאמרו וגבורתך ידברו, אתה גבור לעולם אד', כשצ"ל בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא מקור בי"ע הוא ע"י גבורות וצמצומים, וכשיתבונן איך שכל עולמים הם רק מבחי' מל' יהי' בטל לאלקות מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי, צמאה נפשי, והוא רצון חזק, דמי שהוא צמא למים הוא רצון חזק יותר ממי שהוא רעב ללחם, דכשהוא רעב ללחם אפשר שירצה עוד דבר אחר, אבל כשהוא צמא למים אינו רוצה לשום דבר, וכמו"כ ע"י התבוננות התפלה יהי' לו צמאון לאלקות. ולכן נק' התפלה אחור ותורה הוא פנים וכמו כמים הפנים כו'.

והנה לתורה צריכים תפלה ג"כ, דהנה תו' נק' מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים, וכתי' כמים קרים על נפש עיפה, דכשהוא צמא למים אז נהנה מהמים ולכן