תרג

הי' במ"ת וכמ"ש עולת תמיד העשוי' בהר סיני דאמרז"ל על כל דבור ודיבור פרחה נשמתן והחזירן בטל תחי', הנה מה שעל כל דבור פרחה נשמתן הוא העלאה והדיבור דאנכי הוא המשכה.

וזהו שהעולה היא מכבשים³⁰ דהנה אי' במדרש דפרים אילים וכבשים הם נגד ג' אבות, פרים נגד אברהם וכמ"ש ואל הבקר רץ אברהם, אילים נגד יצחק אילו של יצחק, כבשים נגד יעקב כמ"ש ואת הכשבים הפריד יעקב, ולכן כבש קולו רחמים שהוא מדתו של יעקב, הגם שנת"ל דהכח ע"ז הי' במ"ת, מ"מ צריכים ג"כ מדתו של יעקב דהנה כתי' נותן התורה שבכל יום יש מ"ת³¹, וקודם מ"ת כתי' ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא בחי' רחמים³², ולכן העולה הוא מכבשים. ועוי"ל מפני דכבש יש לו ביטול יותר מכל הבהמות, דבשור יש שור נגח³³ אבל כבש הוא בטל יותר. ועוי"ל דבכבש מרומז תומ"צ דמעורו עושין לבושין וכמ"ש בגז כבשים יתחמם, והם לבושים דמעשה המצות, ושערו הוא בחי' תורה וכמ"ש קוצותיו תלתלים הם תילי תילים של הלכות. ועוי"ל והוא העיקר דהנה אמרז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנא' טוב ארך אפים מגיבור, והנה קרבן בגימ' ארך אפים³⁴, דע"י קרבן שכובש את יצרו ממשיכים מבחי' א"א, וזהו שהעולה היא מכבשים דכובש את יצרו³⁵.