תקצג

שאלף הראשון הי' חסד דורו של אנוש נזונין בחסדו של הקב"ה, וזהו מפני הארת החסד במל', ובאלף השני האיר מדת הגבו' ולכן הי' גבו', דשנת תרנ"ו לאלף השני הי' המבול ושנת תתקצ"ו לאלף הב' הי' דור הפלגה, ובאלף הג' האיר מדת הת"ת לכן בשנת תמ"ח הי' מ"ת (וצ"ע והלא בשנת ש"מ הי' גלות מצרים⁶). והגם שיום זה הוא ג"כ זמן מ"מ הוא סדר זמנים דמפני שהם מקור למקור לזמן לכן הם נק' יומין. ומי שברא יומו הוא כמ"ש מי ברא אלה, אלה הוא ו"ק⁷, ו' כלול מו' בגי' אלה, ומי שהוא בינה ברא אלה והוא למעלה מהזמן. דהנה אנו רואין שמדו' הם שייכי' לזולת דוקא דממה יודעין המדה הוא מהשפעה, וכשלא יש זולת למי להשפיע הרי בטל המדה דמאחר שכל המדה הוא ע"ש ההשפעה, וכשאינו משפיע הרי המדה כמו שאינו, שזה שישנו ה"ה כמו שאינו, אבל מוחין ה"ה יכול לישב בפ"ע⁸ ולהשכיל השכלות, וראי' מרשב"י שהי' זמן רב במערה ונתוסף לו ריבוי חכ', דקודם שהי' במערה הי' רפב"י משיב לרשב"י י"ב פרוקא ואח"כ הי' הוא משיב לרפב"י ך"ד פרוקא הרי שנתוסף לו ריבוי חכ' והי' עם ר"א בנו שאינו שייך לתלמידיו, כמו"כ למעלה הגם שאינו דומה מדות למעלה כמו מדות למטה, שלמטה מדת החסד רק גורם השפעה ולמעלה מדות גופא משפיע וכמ"ש מכלכל חיים בחסד, מ"מ הם שייכים לעולמות (וצ"ע אדרבה יותר שייכים לעולמות) וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, רחמים וחסדים שייכים לעולם דוקא, אבל מוחין אינם שייכים לעולם שהם למעלה מהזמן, הגם דאמרז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם והם חו"ב ונק' יום דכתי' ואהי' שעשועים יום יום, זהו רק שם המושאל, אבל באמת אינו שייך שם יום שהוא למעלה מהזמן.

ולכן אסור להכין מן מיום לחבירו⁹, דשאר מאכלים שהם תחת הזמן מותר להכין אבל מן שהוא מלמעלה מהזמן ושם אינו שייך שינויים ולא יופסק לכן אסור להכין מיום א' לחבירו.

(ע"כ נרשם בגוכי"ק, וחסר סיום)