תקצב

הנני ממטיר (ש"פ נשא)

ש"פ נשא ט"ל, לפ"ק.

הנני ממטיר לכם¹ לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, הנה נת"ל דהמן הוא אתעדל"ע² שמעורר האתעדל"ת. והנה הוא נותן כח בההילוך מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, דאתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת הוא ע"י המן וגם באתעדל"ת אתעדל"ע הוא ג"כ ע"י המן. והנה המן הי' נסיון אם ילך בתורתי כו' וצ"ל שבחי' זו יש בתורה ג"כ, והנה צ"ל תחילה הנסיון דמן³, הנה כתי' איש אל יותר ממנו עד בקר, וזה הי' הנסיון דמן שאסור להכין מיום לחבירו, וצ"ל למה אסור להכין מיום א' לחבירו שהרי שאר מאכלים מותר להכין.

והענין דהנה מן שרשו מלמעלה מהזמן, וי"ל זה על ב' אופנים, א' דזמן הוא מל' ואי' במד' מלמד שהי' סדר זמנים⁴ קודם לכן אפ"ל שהוא מדות, ויש מדרי' שלמעלה מהזמן דהנה אמרז"ל מי יש לו פת בסלו ודואג למחר ה"ז מקטני אמנה, ה"ז קטנות, ואמרז"ל מי שברא יומו ברא פרנסתו, בחי' מי שהוא ברא יומו הוא ברא פרנסתו, ולכן אסור להכין מיום לחבירו.

והענין דהנה כתי' כי אלף שנים בעיניך⁵ כיום אתמול מכאן שיומו של הקב"ה אלף שנה, ואין הפי' שבמדות יש זמן אלף שנים, אלא כשמאיר הארת המדה במל' נעשה מזה במל' זמן אלף שנה. ולכן על אדה"ר כתי' ביום אכלך ממנו כו' והי' לו אלף שנה רק שנתן ע' שנין לדוד, אבל הי' לו אלף שנה. וזהו שנמשך הארת מדת החסד במל' ונעשה ממנה במל' זמן אלף שנה ולא שבמדות יש זמן אלף שנה. וזהו