תקפז

לנאצלים, אבל למטה אינו נמשך כלל, וקדוש הב' הוא שיומשך למטה, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל ועכשיו הוא להוסיף אורות באצי' וה"ה כמונח בקופסא². וזהו שפי' התרגום בקדושא דבי סדרא על קדוש הא' פי' קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתא, ועל קדוש הב' פי' קדיש על ארעא עובד גבורתי', דהנה קדוש הא' הוא ביטול דבכל מאדך ועי"ז ממשיכים עטרה למלך שהשלום שלו, אבל למטה אינו נמשך מזה וזהו קדיש בשמי מרומא שהוא רק שנמשך כתר דאריך בנאצלים, אבל למטה אינו נמשך מזה, וקדוש הב' שהוא מעשה המצות שהוא להמשיך למטה וזהו קדיש על ארעא עובד גבורתי'.

ועל קדוש הג' פי' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שהוא לדורי דורות והוא נגד עמוד התורה. והענין הוא שלא יאמר האדם מהו עבודתי שעי"ז ימשיך בחי' שאינו בנאצלים, וגם ע"י המצות ימשיך למטה, ע"ז הוא עמוד התורה שנותן כח על ההעלאה וההמשכה. דהנה עיקר התורה הוא הדיבור, וזהו וידבר ה' אל משה, ויאמר אל משה, דבר אל בנ"י, שכל התורה הוא מלא בדיבור ואמירה, וזהו והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר, ושננתם לבניך ודברת בם שהעיקר דיבור, וכן בתושבע"פ הנה אמרז"ל אם ערוכה בכל שמורה, אם ערוכה ברמ"ח אברי' שמורה, שהדיבור צ"ל בכח, הרי העיקר הוא הדיבור, ויש בחי' עיון דתורה³ ובזה הו"ע פלפול, והעיקר הוא התקשרות המח' שיקשר מחשבתו בתורה ויהי' מקיף ומוקף⁴, והנה ע"י העיון דתורה נותן כח על ההעלאה שיבוא לבחי' בכל מאדך שהוא התקשרות המח' שיקשר מחשבתו בתורה ויהי' מקיף ומוקף, דתחילה עדיין אינו יודע השכל וה"ה מוקף ממנו ואח"כ כשיודע אותו ה"ה מקיף אותו. וע"י דיבור דתורה ממשיך למטה, וזהו כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שהוא ההמשכה שנמשך למטה. ובכלל הוא ההפרש בין תושב"כ ותושבע"פ, דתורה שבכתב הוא מ"ש כל הקורא בתורה כו', דהנה כל התורה שמותיו של הקב"ה וכמו שם האדם כשקוראין לו בשמו כמו אברהם ראובן הוא בא, כמו"כ כל הקורא בתורה שהוא הדיבור הוא ממשיך למטה, ותושבע"פ הוא העיון דהנה ערוכה בכל שמורה הוא בתושבע"פ, דבאמת יש בתושב"כ ובתושבע"פ שני דברים אלו דיבור ועיון, רק שבתושב"כ העיקר הוא הדיבור, ותושבע"פ העיקר הוא העיון, דעיון שייך בתושבע"פ דוקא, דבתושב"כ אינו מושג, וזהו הכח שיש בתורה על ההעלאה והמשכה. וזהו לאמר שבמ"ת דלכאו' מהו לאמר⁵, דמ"ש וידבר אל משה לאמר הוא שיאמר לישראל, אבל במ"ת דאנכי ולא יהי' לך מפי