תקעא

הלוים ע"י עבודתם חברו משכן שהוא ו"ה עם הארון והלוחות, שעל הלוחות הי' עשה"ד וארו"ן אור נו"ן והוא חו"ב והיינו שחברו ו"ה עם י"ה.

וזהובואו לפניו ברננה, דהנה כתי' נר הוי' נשמת אדם, כמו נר שטבעו לעלות למעלה ואח"כ חוזר כך ישראל תחילה הרצוא ואח"כ השוב, ועי"ז דעו כי הוי' הוא אלקים דהנה בפסוק א' דק"ש כתי' ה' אלקינו שהוא חו"ב וכאן כתי' הוי' הוא אלקים הוא ג"כ חו"ב אך כאן כתי' הוי' הוא אלקים ולא אלקינו, דפ"ר אמר משה אלקינו מפני שמשה זכה לבינה, אבל אח"כ אמר אלקיך²⁰ מפני שהוא יחו"ת. וזהו שאמר כאן הוי' הוא אלקים שנכלל בו יחו"ע ויחו"ת והיינו החיבור דיחו"ע ויחו"ת.

אך קודם לזה צ"ל עבדו את ה' בשמחה שהוא עבודת הכהנים והוא אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת, דהנה כתי' ובהעלות אהרן את הנרות שאהרן מעלה הנרות הוא בחי' נר הוי' נשמת אדם וזהו"ע פ' הקרבנות ומשנה איזהו, היינו מה שמוצאים ענין הקרבנות בתושבע"פ, והודו שאמרו זה לפני הארון עד והלל להוי', עד שירו בתמיד של שחר²¹ והשאר בתמיד של בין ערביים, והוא הכנה להיחוד (כמדומה לי שאמר ליחוד י"ה). וזהו עבדו את ה' בשמחה הוא דוגמת עבודת הכהנים, ובאו* לפניו כדי שיבוא לפנימיות זהו ברננה, דעו כי הוי' הוא אלקים הוא פנימיות חבור יחו"ע ויחו"ת, וצ"ל תחילה עבדו את ה' בשמחה ואח"כ בואו לפניו ברננה ואז דעו כי הוי' הוא אלקים שהוא חבור יחו"ע ויחו"ת.