תקנז

אך הענין הוא לפי שהאהבה ישנו בטבע בכל א' לפי שנש"י עלו במח', רק שהאהבה היא מוסתרת ונעלמ' וצריך להמשיכה מההעלם אל הגילוי ע"י התבוננות כו'. והנה אח"כ כתיב והיו הדברים האלה דהיינו שהכלי לבחי' אהבה זו היא בחי' התורה דוקא, וכמארז"ל בספרי שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם כו'.

וזהו מ"ש²⁹ כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כל הוא בחי' נש"י שנק' כל, ובחי' כל³⁰ זה הוא הנק' בשמי, שמי הוא בחי' מל' שהוא בחי' זיו והארה בעלמא, ונש"י הם הממשיכים בבחי' שמי, והכלי לבחי' המשכה זו זהו מ"ש אח"כ ולכבודי בראתיו אין כבוד אלא תורה, בראתיו הוא בחי' תושב"כ, ויצרתיו הוא בחי' תושבע"פ, דהנה כתיב יוצר אור ובורא חשך, שבריאה נק' חשך לפי שהוא בחי' העלם כו', וכך תושב"כ הוא בחי' העלם לפי שהוא ברמז ובקיצור גדול ואינו מבואר בה עדיין איך לעשות המצוה, כמו תפילין אעפ"י שנאמר בה מצות תפילין עדיין אינו יודע איך לעשות התפילין, וע"כ נק' בראתיו בורא חשך, ותושבע"פ נק' יצרתיו לפי שהוא בחי' גילוי ההעלם³¹ בחי' צורה לחומר, שנת' בה כל מצוה ומצוה איך לעשותה. אף עשיתיו הוא בחי' מעשה המצות, וע"כ נאמר עשיתיו, כי אף הוא מרבה בחי' רביעית³², והיינו כדי שיגיעו לבחי' רעו"ד רצון פשוט שלמעלה מן השכל זהו דוקא ע"י מעשה המצות, לפי שמעשה הוא בחי' כפי' והכרח כמו גט המעושה, מעשין על הצדקה שהוא ענין כפי' והכרח ביטול הרצון שלמעלה מן השכל, וע"י ביטול רצון זה יגיעו לבחי' רעו"ד. וזהו מ"ש שמוע מזבח טוב³³, שמוע הוא ענין ביטול הרצון בלי טו"ד הוא למעלה יותר, כי שאול הלך אחר הטעם וא' הקימותי את דבר ה', אך טעה בזה כי צריך להיות בחי' שמיעה ביטול הרצון בלי טו"ד, וזהו טוב יותר. וזהו דעת המ"ד מעשה גדול לפי שמעשה הוא בחי' ביטול³⁴, ועי"ז נמשך המשכת אוא"ס שא"א כ"א ע"י צמצום, וכדי שיהי' בחי' צמצום זה זהו דוקא ע"י ביטול הרצון התחתון. וזהו אף עשיתיו, שאף הוא מרבה בחי' רביעית דהיינו בחי' רעו"ד. אך ע"ז נאמר אל תט באף עבדך³⁵, כי ג' פתחו באף, ומבחי' אף עשיתיו יכול ח"ו ליפול בבחי' אף שהוא ענין ג"ק הטמאות, וע"ז ביקש דוד אל תט באף עבדך, ויש ב' מיני עבד, כי עבד הוא בחי' קבלת עול שהוא ענין יראה, ויש ב' מיני יראה יר"ע ויר"ת, והיינו