תקנה

כו'. ולכן הי' יוסף חלוק מכל השבטים, כי השבטים היו מרכבתא תתאה כי השבטים הם בבריאה כשם שאין בלבך כו' יחו"ת²¹, משא"כ יוסף הי' מבחי' אצי' שהוא בחי' תוס' אורות כו', דהיינו שיהי' התגלות בחי' י"ה וכמ"ש ביום ההוא יהי' ב"פ י"ה דהיינו שגם בו"ה יהי' התגלות בחי' י"ה ממש, ואף שגם עתה נמשך בחי' י"ה בו"ה זהו רק המשכת ההארה, משא"כ לע"ל יהי' התגלות בחי' י"ה בו"ה ממש, וע"כ אין בו אכילה ושתי'. וגם הגוף גשמי יהי' ניזון מאלקות ולא יהא צריך לבחי' לחם, וכמו שמצינו במשה שהי' בהר ארבעים יום לחם לא אכל, לפי שהי' ניזון מאלקות ממש רק שבמשה הי' לפי שעה, וגם איתא במדרש שהי' מצטער, והיינו לפי שהי' ילוד אשה ע"כ לא הי' יכול הגוף שלו כלל לקבל את עוצם הגילוי הגדול, משא"כ לע"ל שיתבררו הגופים וכמ"ש ועצמותיך יחליץ, דהנה עכשיו שינתה הארץ, דהנה כתיב תדשא הארץ כו' עץ פרי שיהי' טעם עצו ופריו שוה²², והיינו שהגוף נק' עץ וכמ"ש כי האדם עץ השדה והנשמה נק' פריו, והי' הציווי שהגוף יהי' כמו הנשמה ולא יהי' הגוף מסתיר, ועכשיו שינתה הארץ שאין טעם עצו ופריו שוה, שאין הגוף כמו הנשמה, משא"כ לע"ל יהי' טעם עצו ופריו שוה, שהגוף יהי' כמו הנשמה ממש, ע"כ גם הגוף יהי' יכול לקבל גילוי אלקות ויהי' ניזון מזיו השכינה²³ ולא יהי' צריך למזון גשמי כלל כו', וה"ז עוד תירוץ איך יוכל הגוף להיות ניזון מזיו השכינה.

ה) אך עדיין צ"ל שהרי איתא שלית מח' תפיסא בי' כלל, ואיך יהיו יכולים לקבל גילוי בחי' איתן שהוא בחי' גילוי עצמות החכמה שהרי לית מח' תפיסא בי' כלל. אך הענין הוא דהנה איתא בזהר²⁴ לית מח' תפיסא בי' אבל נתפס הוא ברעותא דליבא, והענין הוא דהנה רעו"ד הוא בחי' רצון פשוט, דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון הנמשך ע"פ שכל והשגה דהיינו שע"י שמתבונן באלקו' בבחי' השגה והבנה עי"ז נמשך לו הרצון לאלקות. אך זהו עדיין בחי' חיצוני' הלב, לפי שרצון זה נמשך מבחי' דעת והשגה כו'. אך פנימי' הלב הוא בחי' רעו"ד שהוא בחי' רצון פשוט