תקמה

טי"ת) והנה י"ל עוד טעם מה שר"ה צ"ל בחי' רשה כו' בחי' עני, דהנה אנו אומרים ועינינו מאירות כשמש וכירח, והקשה הה"מ ז"ל שאם אנו אומרים כשמש וא"כ מה שייך לומר עוד וכירח, שהרי אין ערוך השמש לירח כלל, ואור הירח הוא טפל ובטל לגמרי לגבי אור השמש. ותירץ הה"מ ז"ל¹⁴ שיש מעלה בירח מה שאין בשמש, והיינו לפי שהירח מקבל אור חדש מה שלא הי' לה מקדם ע"כ מלובש בזה תענוג יותר, משא"כ באור השמש שאין בה שינויים כלל אלא כו', אין מאיר בה התענוג כ"כ, לפי שתענוג תמידי אינו תענוג¹⁵, ואמר משל ע"ז מעני ועשיר, שאנו רואים שכשעני משתכר מאה זהובים מתענג מזה יותר ממלך שיש לו סגולת מלכים, והיינו לפי שהוא אצלו דבר חדש שלא הי' לו מקודם שהי' עני בתכלית העניות, ואח"כ כשיוצא מהעוני הוא מתענג מאד בזה כו' יותר מהעשיר, שאף שלעשיר יש הרבה יותר מזה אעפ"כ אינו מתענג מזה כלל, לפי שתענוג תמידי אינו תענוג. וזהו שאנו מבקשים ועינינו מאירות כשמש וכירח, והיינו לפי שירח לית לה מגרמה כלום ואח"כ כשמקבלת אור מהשמש מלובש בזה תענוג גדול, והנה תענוג היא בחי' גבוה מאד וכמ"ש וקראת לשבת ענג, אז תתענג על הוי', שתענוג הוא למעלה מש' הוי', ענג ר"ת עדן נהר גן כו', ולפי שמלובש בה תענוג יותר ע"כ אנו מבקשים שיהי' כו' ב' המעלות כשמש שיש בה אור רב בעצם ואין בה שינוים כלל, וכירח שמקבלת אור חדש שמלובש בזה תענוג עליון כו'.

וזהו שבר"ה הוא דוקא בכסא ליום חגינו, לפי שע"י שמתכסה הלבנה ואין לה שום אור, ואח"כ מקבלת אור חדש עי"ז נתלבש בזה תענוג עליון כו', והנה ע"י תענוג עליון עי"ז נמשך סליחת העוונות וכמו שאנו רואים למשל המלך כשהוא מתענג אז הוא שולח לאסירי המלך חפשי¹⁶ וסולח לעוונם, וכך עי"ז שמאיר תענוג עליון למעלה עי"ז נמשך סליחת העוונות, ולזה בר"ה צריך שיהי' דוקא בכסא לפי שבר"ה צריך להמשיך בחי' סליחת העוונות כו', וזהו דוקא ע"י שהלבנה מתכסה ומתלבש בה תענוג עליון כו'.

יו"ד) ובזה יובן מה שתפלה של יד הוא קודם לתפלה של ראש, שאף שתפלה של ראש יש בו ד' בתים, ובתפלה של יד אין בו כ"א בית א', וכן רצועה של