תקמד

היש לאין, וכמ"ש הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי, שע"י שהללי נפשי את הוי' דהיינו שמאיר בחי' ש' הוי', עי"ז אהללה ה' בחיי שהוא בחי' האור דהיינו הנשמה, ואזמרה לאלקי בעודי שהוא בחי' הגוף¹¹, שגם הגוף שהוא בחי' יש ודבר נפרד בטל ג"כ לאלקות כו', וזהו שיתף עמו מדה"ר כו'.

ובזה יובן מה שעושין ר"ה דוקא ביום ששי¹² שנברא אדה"ר, ולא בכ"ה באלול שנברא העולם, והיינו לפי שתחלת הבריאה הי' רק ע"י שם אלקים לבד בחי' מדה"ד שנתהוו בבחי' יש ודבר נפרד לגמרי, ועיקר הכוונה הי' שיהי' יחוד ש' הוי' בשם אלקים, והנה זה היחוד הי' בר"ה כי ביום ששי שנברא אדה"ר הוא שיר ה' מלך גאות לבש דהיינו שהוי' הוא מלך, שמאיר ש' הוי' בבחי' מל' שהוא בחי' שם אלקים כו', ה' מלך תגל הארץ שהוי' הוא מלך, והיינו שבר"ה נעשה בחי' יחוד ש' הוי' בשם אלקים, והיינו לפי שאז קבל אדה"ר עומ"ש וכמ"ש מלכותו ברצון קבלו עליהם, לפי שיש בחי' מלוכה ובחי' ממשלה, מלוכה היא ברצון, וממשלה היא בע"כ, והנה בתחלת הבריאה הי' רק בחי' ממשלה, והיינו לפי שלא הי' מאיר רק בחי' ש' אלקים לבד ולא הי' בחי' ביטול היש לאין ולא היו מקבלים עומ"ש ברצון, אך בר"ה שנעשה יחוד ש' הוי' בשם אלקים אז נעשה בחי' ביטול היש לאין וקבלת עומ"ש ברצון, ולזה עושין ר"ה דוקא ביום ששי שנברא אדה"ר לפי שאז הי' עיקר המכוון של הבריאה שהוא בחי' התגלות ש' הוי' בשם אלקים כו'.

ח) והנה בכל השנה ממשיכים ג"כ יחוד ש' הוי' בש' אלקים כו', והיינו ע"י המצות כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, פי' מלכא הוא למעלה מבחי' מל', כי מלכא היינו ע"ד יחוד ש' הוי' בשם אלקים, וזהו שארז"ל שעל כל מצוה אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' יחוד ש' הוי' בש' אלקים, וזהו משארז"ל למה קדמה פ' שמע לוהא"ש¹³ כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, והיינו לפי שקבעומ"ש הוא בדרך כלל, ואח"כ קבעומ"צ הוא דרך פרט כו'. וזהו בכל השנה ע"י המצות נעשה יחוד ש' הוי' בש' אלקים, אך זהו בדרך פרט. אך בר"ה נעשה היחוד בדרך כלל שהוא בחי' קבעומ"ש על כל השנה, שעי"ז נעשה היחוד בד"כ.

והנה בזה יובן מה שר"ה צריך להיות רש כו', והיינו לפי שבר"ה הוא בחי' היחוד של ש' הוי' באלקים שהוא בחי' יחוד שמשא וסיהרא, והנה זה היחוד נעשה דוקא ע"י בחי' עני דוקא, לפי שעני הוא בחי' מיצר בצר לך ומצאוך כו', וזהו ענין שבר"ה צ"ל בחי' רש, תחנונים ידבר רש שהוא בחי' תקיעת שופר, כי שופר הוא בחי' מיצר מן המיצר קראתי י"ה, ועי"ז נעשה יחוד ש' הוי' בשם אלקים, וכמ"ש עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, דהיינו שע"י השופר נעשה יחוד ש' הוי' וש' אלקים כו'.

וזהו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, שתקיעת שופר שייך לבכסא דוקא שאז החדש מתכסה, והיינו לפי שאז הלבנה היא בתכלית העניות לפי שבאמצע החדש כשהיא במלואה אינה נק' עני, ובתחלת החדש אז היא נק' עני כו', ועי"ז שהיא בחי' עני ל"ל מגרמה כלום עי"ז נעשה בחי' יחוד שמשא בסיהרא כו'. וזהו שנאמר תקעו בחדש סתם ולא נאמר באיזה חדש, רק בכסא ליום חגינו שתלה ר"ה במה שהלבנה מתכסה דוקא, לפי שר"ה צ"ל רשה בתחלתה תחנונים ידבר רש, לפי שע"י עני שהוא בחי' מיצר עי"ז נעשה יחוד ש' הוי' באלקים, והיינו כי כדי שיהי' היחוד ש' הוי' וש' אלקים צריך שיהי' נמשך מלמעלה מש' הוי', וזהו ע"י עני דוקא שהוא בחי' מיצר בחי' רעו"ד כי למחתב"כ אבל נתפס הוא ברעו"ד כו', וזהו ענין תקיעת שופר, תקיעה הוא קול פשוט צעקה פנימי' צעק לבם אל ה' בחי' קול פשוט, ושברים הוא בחי' גנוחי גניח ילולי יליל שהוא בחי' בכי' מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו'.