תקמא

מ"ש כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, ופי' כי ידין ה' עמו היינו מה שנאמר בדור המבול לא ידון רוחי, אבל עמו ידין ה' שיהי' מאיר בחי' רוח, כי א"א לומר שידין ה' עמו היינו כמשמעו, שהרי נאמר ועל עבדיו יתנחם (ומחמת זה ת"א וכן ת"י בהאזינו וכן פרש"י בתילים סי' קל"ו כי ידין ה' דין עמו) אלא ע"כ מה שנאמר כי ידין ה' עמו היינו שיהי' ידין רוחו מה שנאמר בדור המבול לא ידון רוחי, אבל ע"י אם ישים אליו לבו ידון רוחי, וזהו כי רוח מלפני יעטוף שיהי' בבחי' הטפה והזלה מלמעלה בחי' רוח כו' שהוא בחי' סוכ"ע.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף דהיינו שע"י הטפה והתפלה לעני עי"ז כי יעטוף דהיינו שעי"ז נמשך בחי' רוח שהוא בחי' סוכ"ע, והיינו לפי שתפלת העני מגיע למעלה בבחי' סוכ"ע. ולזה אמר דהע"ה ע"ע כי עני ואביון אני כו' לפי שתפלת העני הוא בחי' גבוה מאד, ונמצא הגם כי קרא עצמו חסיד מ"מ קרא עצמו עני ג"כ וכנ"ל בענין אדם ובהמה בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימים עצמם כבהמה, ונמצא יש לו ב' המעלות של עשיר ועני. ומה שנת"ל בענין תפלת העני והעשיר ששניהם שוים זהו ע"ד שיהי' לע"ל זו"נ שוין בקומתן, ועד"ז עכשיו תפלתם שוין. ולפי מ"ש שתפלת העני קדמה, זהו מפני שבטענתו הנכון עמו כנ"ל וגם שהוא ממשיך מבחי' סוכ"ע, וזהו יאה עניותא לישראל כו' לפי שעי"ז נמשך כי ידין ה' עמו, וזהו ענין שנקראו ישראל עם עני וכמ"ש ואת עם עני תושיע כו', תושיע בחי' שע"ה נהורין.