תקלו

עני, פי' עני ע"ד מ"ש עני ונכה רוח, ולכאורה משמע שהם ב' בחי', ובאמת הכוונה שאינו עני בעצם היינו בחי' עני בדעת, אלא שהגם שהוא עשיר עכ"ז מחזיק עצמו לעני בדעת לפי שהוא נכה רוח ושפל בעיני עצמו כמ"ש והייתי שפל בעיני כו', וע"ד משימים עצמם כבהמה שאין לה דעת וכמ"ש אדם ובהמה וארז"ל בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימי' עצמם כבהמה בחולין ד"ה ע"ב, ופרש"י כבהמה דכי הרוח, והיינו כעני שהוא נכה רוח. ועמ"ש בס' במדבר בד"ה ומקנה רב⁷ בענין אני חכמה שכנתי ערמה, ומשם יובן ענין ערומים בדעת, ומ"מ להיותם דכי הרוח משימים עצמם כבהמה היינו בהמה רבה כו'. ופעם איתא בזהר שתפלת העני קודם לתפלה למשה, וראייתו מתפילין של יד ותפילין של ראש, שתפלה של יד נק' תפלה לעני לפי שתפילין של יד הוא על יד כהה, ויד כהה לגבי יד ימין נק' עני לפי שחסרה כח נגד יד ימין, כמו העני שחסר נגד העשיר, ותפלה של ראש הוא בחי' תפלה למשה, ואעפ"כ מקדימין תפילין של יד לתפלה של ראש. ולכאורה אינו מובן למה תפלה לעני קודם לתפלה למשה, שהרי אף לפי דעה זו שנת"ל ששניהם שוין ג"כ אינו מובן למה יהיו שניהם שוים, וכ"ש שתפלה לעני יהי' לזה מעלת הקדימה שזה אינו מובן לכאו' למה הי' תפלת העני קודם כו'.

אך הענין הוא דהנה מתחלה י"ל למה ברא הקב"ה עניים⁸, והעני צריך לקבל מהעשיר, למה לא ברא שיהיו הכל שוים, ולכה"פ שלא יצטרך העני לקבל מהעשיר אלא שיקבלו כולם השפעתם מלמעלה כו'. והגמ' משני לפי שנא' מלוה ה' חונן דל שחונן דל הוא מלוה ה'⁹, נמצא שמה שנותן הרי הוא מלוה להקב"ה, שהרי הקב"ה הי' צריך ליתן להעני המצטרך לו, והעשיר הנותן לו הרי הוא מלוה להקב"ה ונותן לעני תמורת זה מה שהקב"ה הי' צריך ליתן בעצמו להעני, ואח"כ משלם הקב"ה לעשיר בתוס' מרובה וכמארז"ל ע"פ עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. וגם זה אינו מובן למה צריך הקב"ה ללוות ממנו ואח"כ לשלם לו, הי' לו לכתחלה ליתן לעני ולא הי' צריך הקב"ה ללוות מהעשיר. אך ברבות משני כדי שיזכו זה לזה, שכשם שהעשיר מזכה להעני כך העני מזכה לעשיר וכמ"ש ברות אשר עשיתי עמו¹⁰, והיינו שעי"ז יש זכות ומצוה לעשיר כו'.