תקלה

ועד אחרית שנה, מרשית חסר כתיב, ולמדו רז"ל מזה בגמ' ר"ה דט"ז ע"ב א"ר יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה שנאמר מרשית השנה ועד אחרית, סופה שיש לה אחרית, ע"ד מ"ש ואחריתך ישגה מאד כו' וע"ד ויש תקוה לאחריתך כו', כי אחרית ע"ה גימ' כתר³, ופרש"י שרשה מתחלתה שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש, היוצא מזה שבר"ה צריך להיות בחי' רש כו'.

ולהבין זה י"ל מקודם מ"ש תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, וי"ל למה קרא עצמו עני, שהרי הי' חסיד ג"כ וכמ"ש אח"כ שמרה נפשי כי חסיד אני ולמה קרא עצמו עני, שהרי באמת עני הוא היפך מדריגת החסיד⁴, שהרי ארז"ל אין עני אלא בדעת וא"כ איך הוא חסיד, ואם הוא חסיד לא יתכן שיקרא עצמו עני. וגם מהו ענין שאמר הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, שמשמע שמה שמבקש שיטה ה' אזנו לענות לו על בקשתו זהו מחמת הטעם להיותו עני ואביון כו', ומהו גודל מעלת העני כ"כ. גם י"ל משארז"ל יאה עניותא לישראל כברזא סומקא⁵ לסוסיא חיורא, ובמד"ר⁶ ארז"ל יאה מסכנותא לברתא דיעקב כעיזקא סומקא ברישי' דסוסיא חיורא, מהו המעלה של עניות כו'. אך הענין הוא דהנה כתיב ב"פ תפלה, תפלה לעני כי יעטוף, ותפלה למשה איש האלקים, ואיתא בזהר מלמד שתפלה למשה ותפלה לעני כי יעטוף שניהם שוים, שגם בחי' תפלה לעני הוא ג"כ שוה במדריגה לבחי' תפלה למשה כו'.

ב) ובזה יובן מ"ש זה עני קרא וה' שמע, דלכאורה אינו מובן שהרי תיבת זה הוא מיותר שהי' צריך לכתוב עני קרא וה' שמע ולמה נאמר זה עני קרא, אלא לפי שזה קאי על משה, וכמשארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה משה נתנבא בזה, וכתיב כי זה משה האיש, וכן איתא במנחות יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, שמשה נק' זה, וזהו זה עני קרא וה' שמע דהיינו שזה שהוא משה היינו תפלה למשה, ועני היינו תפלה לעני קרא וה' שמע שניהם שוים ממש כנ"ל. ועוי"ל זה עני שהגם שהוא בבחי' זה בחי' עשיר, זה תפארת בחי' עשיר אספקלריא המאירה, מ"מ קורא עצמו