תקל

מקוה דהיינו בחי' בינה כי אהי' עם מילוי ההי"ן בגימ' מקוה³¹ שהוא קנ"א ונעשה יחוד חו"ג³² עי"ז מטהר את הטמאים כו'. ולהבין זה מפני מה כשנמשכים הד' יודי"ן בבחי' בינה עי"ז המים מטהרים כו', וגם בנש"י שהמים מטהרים כו', וצ"ל למה מים דוקא. אך הענין הוא דהנה ארז"ל כל המתענה תענית חלום בשבת קורעין לו גזר דין של ע' שנה, ולכאורה אינו מובן זה שהרי בשבת הוא בחי' ענג ואסור לצער בשבת³³ וא"כ לכאורה הוא איסור, וא"כ למה קורעין כו'. אך בזהר מתרץ זה עם משל א', והיינו כמו למשל המלך שעושה משתה והוא בשמחה וכשרואה עני עומד על הפתח ומצער א"ע אינו יכול לסבול הצער שלו, ומצוה שיעשו רצונו, וכמו למשל מלך³⁴ כשהוא בשמחה עושה הנחה למדינתו ושולח אסיריו חפשי ואינו יכול לסבול הצער שלהם, משא"כ כשאינו בשמחה, אדרבה מלך במשפט יעמיד ארץ. וכך מי שמתענה תענית חלום בשבת ששבת הוא בחי' ענג וכמ"ש וקראת לשבת ענג³⁵, אז תתענג על הוי', וע"כ מי שמתענה תענית חלום בשבת ומצער א"ע על עוונותיו עי"ז אין יכולין לסבול הצער שלו, ומוחלין לו על כל עוונותיו. ובזה יובן הענין מה שהמים מטהרים כי מים הוא בחי' חכמה, והנה חכמה עדיין הוא למעלה מהשגה, והנה אנו רואים שגילוי התענוג הוא דוקא כשנמשך השכל בבחי' הבנה והשגה, משא"כ כשהוא למעלה עדיין מבחי' הבנה והשגה אינו מתענג כלל, וע"כ בבחי' חכמה לבד אינו מאיר שם גילוי התענוג עליון, משא"כ כשנמשך המשכת חכמה בבחי' בינה והשגה עי"ז נעשה למעלה בחי' גילוי התענוג, וכמ"ש בע"ח שהתגלות עתיק יומין הוא בבינה דוקא³⁶, וע"כ כשמאיר³⁷ בחי' תענוג עליון וטובל במקוה ומצער א"ע על עוונותיו אין יכולין לסבול הצער שלו ועי"ז המים מטהרים לפי שאז מאיר מבחי' תענוג עליון ואינו תופס מקום העון כלל.