תקכח

וזהו וימת שם וגמרינן שם שם מויהי שם עם ה', דהיינו שכשעלה להר לקבל את התורה הגיע לבחי' ביטול במציאות ממש כמו וימת, ואף שמשה הי' בחי' מ"ה, אך מ"מ כדי לקבל התורה הי' צריך להגיע לבחי' ביטול גדול יותר אף לפי מדרגתו, וזהו מ"ש לחם לא אכל ומים לא שתה שאף שאכילתו הי' בחי' גבוה מאד, וגם שאכילתו הי' אכילת לחם אבירים שהי' נבלע באברים, אעפ"כ כדי לקבל התורה גם אכילתו הוא בחי' יש עדיין, ע"כ לחם לא אכל כו'. וזהו דעת מ"ד משה רבינו לא מת, ומ"ש וימת שם משה היינו שהגיע אח"כ לבחי' ביטול גדול יותר וכמשארז"ל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, לפי שמשה בחייו לא השיג רק מ"ט שערי בינה, ובמותו השיג גם שער הנו"ן דבינה, לפי שהגיע לבחי' ביטול גדול יותר, וזהו ויהי שם עם ה' שכדי לקבל את התורה הי' צריך שיהי' בבחי' ביטול במציאות ממש, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'.

ולהבין ענין מ"ש ויהי שם עם ה'²⁵, הנה כתיב כי עם ה' החסד וכן כתי' ונהורא עמי' שריא, והנה מ"ש עם ה' החסד דוקא זהו קאי על עצמות אוא"ס המאיר בכתר עליון, וע"ז אמר כי עם ה' החסד דהיינו שאין שם רק בחי' חסד לבד וכמ"ש בע"ח לית שמאלא בהאי עתיקא, ואין הפי' שאין שם רק בחי' חסד לבד שהרי גם הכתר כלול מכל הע"ס ויש שם ג"כ גבורה, אלא ששם גם היד שמאל שהוא בחי' גבורה הוא ג"כ ימין וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, ב"פ ימין, והיינו לפי שבקי"ס הי' הגילוי מבחי' עתיק יומין וכמ"ש מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא, וע"כ כתיב ב"פ ימין, ואדרבה שמיד שמאל נמשך התגברות החיות יותר, כי למטה באצי' הגבורה הוא בחי' דין ג"כ, אך למעלה הוא רק בחי' חסד, וחסד זה נמשך מבחי' ולגדולתו אין חקר לפי שאינו תופס מקום כלל ע"כ הוא רק חסד, לפי שאם יש דין הרי הוא תפיסת מקום עכ"פ (שפועל שינוי) א"כ הוא בחי' גבול, משא"כ כשלגדולתו אין חקר בלי גבול אינו תופס מקום כלל, ע"כ הוא רק חסד. אך זהו למעלה שהחסד נמשך מבחי' הגדולה. אך למטה הוא להיפוך שהחסד נמשך מצד הביטול²⁶, לפי שאם הוא יש ודבר אינו יכול להיות משפיע וכמ"ש ולעלוקה שתי בנות הב הב, לפי שאם הוא יש הוא צריך לכל דבר, וכן אנו רואים בחוש בעושי צדקה שלא יתן כ"א ע"י שישים א"ע כעפר, משא"כ אם מחשב עצמו ליש ודבר לא יתן כ"א איזה מותרות ממה שיש לו, אבל לא יגיעו ועמלו לחיי נפשו, שלזה צריך לשבר תאוות נפשו הנמשכים מגסות הרוח ולהחשיב א"ע שיהי' כמו חבירו המקבל ממנו, ומאי חזית דדמא דידך סומק טפי כו', שיהי' לו מה לאכול ולשתות ולרש אין כל, מאי שנא ולמה יגרע הלא אב א' לכולנו. וע"כ אברהם שהי' בחי' ואנכי עפר ואפר הי' איש החסד, כי אברהם אבר מ"ה, וע"כ הי' איש החסד.