תקכז

כתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו כו' ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון²⁰, והיינו לפי שאעפ"כ הם בטלים בחיצוניות, והחיצוניות תופס ג"כ מקום, וכמארז"ל מאן דלא כרע במודים אינו קם בתחיית המתים, אך אם כרע במודים אף שאינו יודע (וכמו שאמר אביי באו ונחזיק טובה לראש דמעצמי' כרע) קם בתחיית המתים, והיינו לפי שאעפ"כ בחיצוניות הוא בטל, וכן אדם שהוא מתפלל אעפ"י שהוא מתפלל בלא כוונה ואינו יודע כלל מה הוא מתפלל אעפ"כ זה תופס מקום, ואינו דומה כלל למי שאינו מתפלל כלל, וע"כ אף אם ויפתוהו בפיהם בלבד אעפ"כ והוא רחום. אך מ"מ אינו רק בחי' ברו, אבל בתוכו אינו מאיר בחי' אלקות, וזהו מ"ש כי פנו אלי עורף ולא פנים, היינו אף שפנו אלי²¹ אך הוא בבחי' חיצוניות ולא בבחי' פנימיות, אבל שיהי' תוכו כברו היינו שיהי' מאיר אלקות בתוך תוכו וכמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י היינו שיהי' קדוש בתוכו כו', וכמ"ש אני הוי' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם היינו שהנביא קובל ע"ז שבאמת הי' צ"ל כלות הנפש²² מזה, רק לפי שאינו מאיר בבחי' פנימי'. וזהו מ"ש במדבר הזה יתמו שע"י מדבר דוקא הגיעו לבחי' תמים תוכו כברו. דהנה ענין מדבר הוא מ"ש ארץ ציה ועיף בלי מים, שהוא בחי' חשך והעלם שאינו מאיר אלקות בבחי' גילוי, אך עי"ז שהוא בחי' חשך והעלם, ונעשה בחי' אתכפיא ואתהפכא עי"ז דוקא נעשה בחי' תמים, כי יתרון האור מן החשך דוקא. וזהו ענין הנסיונות שנעשה לאדם שהנסיון הוא שמסתיר על גילוי אלקותו, לפי שהם הסתר פנים והסתלקות חיות השפע במניעת בריאות הגוף או ממון, כדי להסתיר על אור וחיות ה' וקדושתו, ובשביל כך באין לו הנסיונות כדי שיתגבר עליהם, ועי"ז יגיע לבחי' גבוה יותר בחי' תמים (וע' בלק"ת פ' ראה בדרוש אחרי ה'²³ אלקיכם). והנה עי"ז שהוא בחי' תמים עי"ז הוא עם ה' אלקיך, דהנה ש' הוי' וש' אלקים למעלה הוא בחי' תוך וברו, וכמ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים, ששם אלקים מסתיר על שם הוי', אך ע"י בחי' תמים עי"ז נעשה למעלה ג"כ יחוד ש' הוי' בש' אלקים שיהי' תוכו כברו למעלה ג"כ כמו שהוא למטה. וזהו במדבר הזה יתמו. ושם ימותו זהו ענין נפילת אפים שהוא למעלה גם מבחי' תמים לפי שהוא מס"נ ממש כמ"ש אליך ה' נפשי אשא כמאן דמסר עצמו למיתה שהוא בחי' ביטול במציאות ממש²⁴. וזהו ענין מ"ש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, שהתורה צריך שיהי' בבחי' ביטול דוקא, ואשים דברי בפיך, כל האומר אין לי אלא תורה כו'.