תקכו

מים רבים הנ"ל נעשה להם התרוממות בעילוי יותר כו'. וזהו מי נח שנק' נייחא ל' מנוחה שע"י המבול דוקא נעשה אח"כ נייחא, וכמו שבת שנק' מנוחה כמ"ש ומנוחה לחיי העולמים, והמנוחה של שבת נעשה דוקא ע"י ששת ימי החול ששת ימים תעבוד, שהוא ענין ששת ימי החול ל"ט מלאכות, שהוא כמו ארבעים סאה במבול וכמ"ש במשנה אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, שהמלאכות הן ארבעים כמו ארבעים סאה דמקוה רק שנחסר אחת. וזהו ג"כ ענין ל"ט מלקות¹⁴ שנאמר ארבעים יכנו, רק שנחסר אחת כדי שלא יהי' דין קשה כמו המבול¹⁵. וע"י הל"ט מלאכות שנק' מים רבים לברר הטוב מהרע, עי"ז נעשה אח"כ בשבת בחי' מנוחה עליית העולמות ותרם התיבה כו', על מי מנוחות ינהלני כו'. וכן ע"י ל"ט מלקות נעשה אח"כ בחי' גילוי, וכמו שא' ריש מתיבתא דג"ע אעא דלא סליק בי' נהורא¹⁶ מבטשין לי', וכך גופא דלא סליק בה נהורא דנשמתא מבטשין לי', כי חולשא דגופא תוקפא דרוחא, וע"י הביטוש נעשה אח"כ בחי' גילוי הנשמה. וכך ע"י מים רבים הנ"ל נעשה אח"כ האהבה לה' בתוקף. אך הנה כתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כו', והיינו כי אעפ"י שמים רבים הנ"ל מטהרים את הארץ, מ"מ לא היו מטהרים אלא ע"י שכלו את הרע לגמרי והעלו את הטוב, אבל הרע עצמו לא נתעלה, וכן ענין ל"ט מלאכות אעפ"י שהן בירורים מ"מ הרי הם רק לברר את הטוב מן הרע, אבל הרע נשאר בבחי' רע.

אך יש עוד בחי' מקוה שמטהרת את הטמאים לגמרי שמטמא נעשה טהור, וזהו ענין מ' יום של הלוחות וכמ"ש ויהי שם עם ה' ארבעים יום. ולהבין ענין מקוה זו, צ"ל משארז"ל משה רבינו לא מת, כתיב הכא וימת שם ולהלן כתיב ויהי שם עם ה', וילפינן שם שם לגז"ש מה להלן עומד ומשמש במרום אף כאן עומד ומשמש במרום. וי"ל א"כ למה כתיב וימת כו'.

אך הענין הוא¹⁷ דהנה כתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ופי' בזהר שע"י מדבר באו לבחי' תמים תהי'¹⁸ עם ה' אלקיך. והנה פי'¹⁹ תמים שיהי' תוכו כברו, דהנה