ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"עתורת שמואל‏תרל"ט ח"במאמריםולא אבה כו'תקה

תקה

בחי' אות, שרומז לא"ס בלבד ברמז בעלמא בלי שום תפיסא¹² כי לית מח' תפיסא בך כלל, וכמ"ש ודי לחכימא ברמיזא, שמחמת שהשכל גדול מאד א"א להתלבש בבחי' אותיות כ"א ברמז בעלמא, וכך הקוץ שעל היו"ד הוא בבחי' רמז בעלמא.

וענין קוצו ש"י שיש בנפש, כי הנה¹³ בכל נפשות הצדיקים יש בחי' אהבה הטבעית¹⁴ המסותרת¹⁵ ומוטבעת בטבע נפשו האלקית¹⁶ שלא להיות נפרד מיחודו ואחדותו ית', ואין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות המטעה אותו לומר שאעפ"כ עודנו כו' אבל ליפרד מיחודו ית' הרי אפי' קל שבקלים מוסר נפשו עק"ה כו' מחמת טבע נפשו, נר ה' נשמת אדם¹⁷, כנר הדולק שהשלהבת עולה מאליה כו' בלי טעם ודעת אלא שהיא מסותרת ומכוסה בלבוש שק הוא הגוף הגשמי וממנו בא הרוח שטות כו', אבל כשמעורר את האהבה עד שתחפץ לצאת מלבושיה הרי הוא בא לידי יראת חטא שלא לעבור אפי' על דבר קל של ד"ס כי חמורים ד"ס יותר מד"ת שלכן נקראו סופרים, כי הנה יש בחי' סופר וספר וסיפור¹⁸, ספר הוא בחי' תשב"כ וסופר הוא העושה את הספר הוא בחי' תשבע"פ א"ח עטרת בעלה. וזהו ומותר האדם מן הבהמה אין היינו בחי' אין שיש בכל נפש מישראל דהיינו בחי' רצון שלמעלה מטעם ודעת כו'.

וענין בחי' יו"ד דש' הוי'¹⁹, הנה יו"ד הוא בחי' חכמה כח מ"ה שהוא בחי' אצי' כי יו"ד באצי' כו', והנה פי' אצי' הוא מל' ויאצל²⁰ מן הרוח אשר עליו כו'

הערות

12. קוצו של יו"ד הוא בחי' רמז בלבד . . שרומז לא"ס בלבד ברמז בעלמא בלי שום תפיסא : כ"ה גם בביאור לד"ה ולא אבה בלקו"ת תצא שם לט, ב. ובלקו"ש חי"ט ע' 420 וחל"ט ע' 147 הע' 21 כ' על ל' זה: מאריכות לשונו משמע שכוונתו הוא לב' ענינים: א) הטעם מה שבחי' כתר נרמזת בקוצו של יו"ד דוקא — לפי שה”קוצו של יו"ד הוא בחי' רמז בלבד". ב) שגם בהקוץ, עם היותו ”בחי' רמז בלבד", אינו נתפס בו, ורק ”רומז כו' ברמז בעלמא", וכמפורש בהגהות הצ"צ ל[לקו"ת תצא] שם (אוה"ת תצא ע' תתר. ובארוכה ד"ה אורח חיים תרס"ט), שהוא כמו ענין לחכימא ברמיזא, ע"ש. ומזה מובן גם בנוגע לבחי' חכמה שמדמה שם לכתר — שאינה נתפסת בהיו"ד (רק שהיו"ד מרמז עלי').
13. וענין קוצו ש"י שיש בנפש, כי הנה : להבא להלן ראה לקו"ת תצא שם (לח, ג). התוכן מכאן ואילך, נמצא ג"כ בסה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) רצט ואילך. ובשינויים בסה"מ תרל"ב ח"א ע' רצג.
14. כי הנה בכל נפשות הצדיקים יש בחי' אהבה הטבעית : בלקו"ת תצא (ובסה"מ תרכ"ט) שם: בכל נפש מישראל. [ועד"ז בד"ה זה עטר"ת: ולכן ישנה אהבה זו בכאו"א מישראל. ועד"ז כותב כאן לקמן בהמאמר: היינו בחי' אין שיש בכל נפש מישראל. ולפעמים שינויים כאלו הם מחמת הצענזור].
15. המסותרת : בלקו"ת תצא שם: המיוסדת. אך בכת"י 1824 תיקן כ"ק אדמו"ר הצ"צ: המסותרת.
16. ומוטבעת בטבע נפשו האלקית : כ"ה גם בלקו"ת תצא ובסה"מ תרכ"ט ותרל"ב שם. וראה עד"ז הלשון בתו"א ויגש מד, ב: והוא הנק' אהבה מסותרת שהיא האהבה שיש בטבע תולדת הנפש האלקית כו'. ועוד. ובגוכי"ק תרל"ט כאן יש כעין קו על תיבת ”האלקית", ואינו ברור בכת"י אם ר"ל להשמיט תיבה זו מכאן.
17. ואין אדם עובר עבירה . . אפי' קל שבקלים מוסר נפשו . . מחמת טבע נפשו נר ה' נשמת אדם : ראה בכ"ז בארוכה תניא פי"ח-י"ט (כד, א ואילך).
18. יש בחי' סופר וספר וסיפור : ראה בכ"ז לקו"ת דרושים לחה"ס פ, ב. שה"ש ז, א. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקמה. תרל"ד ע' נה. ועוד.
19. וענין בחי' יו"ד דש' הוי' : מכאן ואילך הוא ע"פ לקו"ת תצא שם (לח, ג) ס"ב.
20. אצי' הוא מל' ויאצל : ראה בכ"ז בארוכה תו"א בראשית ג, א. וירא יד, א. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע רצב ואילך. אוה"ת ואתחנן ע' קפו ואילך. סה"מ תרל"ב ח"א ע' מב. וע' רד. ובכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.