תק

נתהוה מעש"מ כמו כל העולמות בריאה יצי' ואדרבה שמלובש בו כח חיצוני' יותר לפי שנתהוה מחילופי' ותמורות כו', כמ"ש בסש"ב ח"ב¹⁰.

קיצור. גדול מה שנאמר בבהמ"ק מברה"ע, דכתיב מכון כו' פעלת, ובכל הפלגת הטוב נא' ל' פעולה או עשי', ולכאו' הלא כתי' אף עשיתיו, אך הענין שהפרש בין דבור לעשי' שבדיבור רק הארה לבד ובעשי' יש פנימיות יותר, ולכן גדול מ"ש במקדש, וז"ש אף עשיתיו זהו שענין המעשה הוא כח היותר אחרון שגם זולתו ממלא אותו משא"כ דיבור מחבר אותו עם זולתו, וה"ה בערך למח' שמגלה העלם העצמי לגבי עצמו כו'.

(יב) והנה מעתה¹¹ י"ל מ"ש נמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, הנה כתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא יקימנה, ולכאורה אינו מובן ענין אומרו איש ואדם. והענין הוא דהנה אדם הוא בחי' מ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה שהוא בחי' מדות עליונות כו', וזהו ג"כ ענין איש כי איש הוא ג"כ בחי' מדות, והנה בבחי' מדות אדם ואיש שם יוכל להיות שינוים.

ובזה יובן מה שאנו מבקשים ומתפללים בכל יום רפאנו¹² ה' ונרפא כו' ברך עלינו כו', ולכאורה אינו מובן זה מהו ענין הבקשה שאנו מבקשים בכל יום הלא כל דבר קצוב מר"ה¹³, וא"כ הבקשה היא לכאורה אך למותר, שממ"נ אם נקצב לו ממילא יומשך לו הבקשה, ואם לאו לא יועיל כו'. אך הענין הוא לפי שאף שנקצב בב"ד של מעלה מ"מ יוכל להיות שישתנה לפי אופן מעשה התחתונים, והיינו שלא יומשך השפעה בגשמי' כ"א שישאר ברוחני', ובגשמי' יכול להיות שלא יומשך אף שנקצב לו שיחי', מ"מ אפשר שלמטה לא יומשך רק שזה החסד שנקצב לו יותן לו בג"ע לע"ל. וע"ז אנו מבקשים בכ"י היינו שהחסד זה שנקצב יומשך למטה בגשמי' כו', והיינו לפי שזה שנקצב בר"ה הוא בבחי' ב"ד של מעלה שהוא בחי' אדם ואיש שהוא בחי' מדות עליונות וע"כ יכול להיות שינוים.

אך כ"ז הוא בבחי' אדם, אבל יש בחי' שלמעלה מאדם ואיש, וזהו כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, וכמ"ש לא אדם הוא להנחם, ובבחי' זו אין שם שינוים