תצט

והארץ החדשה אשר אני עושה כו', שמכ"ז מובן שמעשה הוא בבחי' גבוה מאד. ולכאורה אינו מובן זה שהרי כתיב כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שבריאה הוא בחי' מחשבה, ויצי' הוא בחי' דבור שהוא בחי' צורה לחומר, ואף עשיתיו הוא בחי' עולם העשי' שהוא בחי' היותר אחרון ולכן נאמר אף להפסיק הענין, כי עשי' מרוחק יותר מיצי' מכמו יצי' לגבי הבריאה כו' כמ"ש במ"א⁹, ולכאורה הוא להיפך ממה שמבואר לעיל.

אך הענין הוא דהנה אנו רואים שהחילוק בין דבור למעשה הוא כי דבור אין בו כח פנימי' כלל רק בחי' כח חיצוני' בחי' הבל הלב בעלמא שאין בו עמל ויגיעה כלל, וזהו ענין עש"מ שבהן נברא העולם שהם בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל, וכמ"ש בכ"ד בדברי רז"ל שלא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, משא"כ במעשה מלובש כח פנימי יותר שמתלבש בו כח הפועל בנפעל כו'. והנה למעלה ענין מעשה זהו מ"ש הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית שזהו בחי' מעשה, כמו למשל למטה כשצריך להניח תפילין זהו ע"י פעולה כו'. ועד"ז יובן למעלה ענין הקב"ה מניח תפילין, והיינו שבזה מלובש כח פנימי יותר מאוא"ס, שבברה"ע אינו נמשך כ"א הארה בעלמא, כי התהוות העולמות הוא מבחי' הדבור שהוא הארה כנ"ל רק שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה, אבל במצות מלובש כח יותר עליון מבחי' פנימי' אוא"ס כו'.

וזהו ענין מה שמעשה גדול מתלמוד כי תלמוד הוא בחי' דבור, משא"כ מעשה הוא בחי' פעולה, מלבד מה שמעשה גדול לפי שהוא כפי' והכרח ביטול הרצון כו' כנ"ל, הנה לבד זה הוא גדול מחמת שהוא בחי' מעשה בעצמה, והגם כי בדבור דת"ת עקימת שפתים הוי מעשה עכ"ז אינו דומה לבחי' מעשה דמעשה המצות שהם בחי' מעשה בעצם כו'. וזהו שאנו רואים שאין מענישים כ"א על מעשה בפו"מ, משא"כ על לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כו'. וזהו ג"כ מה שנמצא בדברי רז"ל ענין מעשה רב, שדבור יכול שיאמר אף בדבר שאינו אמת כ"כ להלכה למעשה, וע"כ על דבור אין אנו סומכין כ"כ, משא"כ על מעשה אנו סומכין להורות כך ההלכה כו'. ובזה יובן דברי רז"ל גדול מה שנאמר במקדש יותר ממה שנאמר בברה"ע, והיינו לפי שבמקדש הוא מלובש כח פנימי' יותר עליון כו'. ומ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו אין הפי' שהוא נעשה ע"י עשי' שלמעלה, אלא ענין דמיון עולם העשי' לבחי' מעשה שכמו שמעשה הוא בחי' אחרונה שהרי מתחלה כשצריך לעשות איזה מעשה מתחלה צריך לצייר בשכל איך לעשות ואח"כ משכל למחשבה וממחשבה לדבור שמצוה לעשות ואח"כ נעשה הפעולה כו', שהמעשה הוא סוף ההשתל', וכך העשי' הוא בחי' סוף לסדר השתלשלות המדריגות כו', וזהו שנק' אף עשיתיו, אבל אין הפי' שמלובש בו כח פנימי כמו במעשה כו' שהרי עולם העשי'