תצח

יו"ד) והנה כ"ז עתה תלמוד גדול⁶ מפני שמביא לידי מעשה, משא"כ לע"ל יהי' מעשה גדול, וזהו שבפ' שני' כתיב מעשה קודם לתלמוד דפ' שני' קאי על לע"ל, וכמ"ש מתחלה והי' אם שמוע תשמעו, ואח"כ וסרתם ועבדתם אלקים אחרים כו' וחרה אף ה' כו' שהוא מרמז על גלות, ואח"כ ושמתם את דברי אלה שהוא בחי' תשובה שאין ישראל נגאלין אלא בתשובה וסוף כל סוף יבאו לבחי' תשובה, ואז יהי' מעשה גדול לפי שאשת חיל עטרת בעלה נקבה תסובב גבר, וכמ"ש והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני, ירושלים הוא סופא דכל דרגין שהוא בחי' מל' מצות המלך בחי' מעשה כו' וים הקדמוני הוא בחי' ים החכמה שאורייתא מח"ע נפקת, וזהו מ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני, ונק' רק בחי' כד מים החכמה וכמ"ש ותמלא כדה ותעל, וים הקדמוני הוא בחי' עצמות ח"ע שנק' בחי' ים כמו שהים הוא עמוק מאד, וכך כתי' מאד עמקו מחשבותיך שהוא בחי' ח"ע. והנה לע"ל יקבל בחי' חכ' מבחי' ירושלים שהוא בחי' מל' כי מעשה גדול, והיינו לפי ששרש המעשה הוא מבחי' כתר עליון שלמעלה מהחכ' כו'. והנה עתה איננו יכולים להמשיך רק בחי' חכמה, אבל לא בחי' כתר, אבל לע"ל יהי' גילוי בחי' כתר שהוא לשון כותרת ומקיף שהוא מקיף של החכמה וגם סיג לחכמה שתיקה ע"כ לע"ל יהי' מעשה גדול מתלמוד כנ"ל.

קיצור. שלע"ל יהי' מעשה גדול כי אחע"ב, וביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים אל הים הקדמוני, כי שרש המל' מרדל"א כמ"ש המק"מ הובא בהגהות לד"ה לך לך שבת"א⁷, ועכשיו ההמשכה מבחי' חכמה לבד אבל לע"ל יתגלה הכתר ולכן אז מעשה גדול.

יא) נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, והנה י"ל שהרי גם לפי"ז מעשה גדול שהרי א' גדול תלמוד מפני שמביא לידי מעשה נמצא שעיקר הוא המעשה כי זיל בתר טעמא כו'. והנה מתחלה י"ל ענין המעלה של מעשה, דהנה איתא במד"ר ע"פ מכון לשבתך פעלת הוי'⁸ גדול מה שנאמר בבנין בהמ"ק יותר ממה שנאמר בברה"ע, שבברה"ע כתיב ויאמר אלקים שבעש"מ נבה"ע במאמר לבד, ולא כתיב בהן פעולה, משא"כ בבנין בהמ"ק כתיב מכון לשבתך פעלת כו'. נמצא מובן מזה שמעשה גדול מבחי' דבור. וזהו שמצינו שבכל דבר גבוה והפלגת הטוב כתיב בהן פעולה או מעשה, וכמו מה רב טובך אשר צפנת כו' פעלת לחוסים בך, מה רב טובך קאי על הפלגת הטוב דלע"ל כתיב בהן פעולה, וכן כתיב עדן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו כתיב עשי' כו', או כמ"ש כי כאשר השמים החדשים