תצד

בעוה"ז. וכמ"כ עי"ז היחוד של תושב"כ ותושבע"פ עצמן שנעשה המשכת מוחין חדשים ממש אפי' בח"ע, כי שרש יחוד חו"ב תושב"כ ושבע"פ הוא מהכתר כמ"ש בלק"ת מהאריז"ל, וכ"ז נעשה ע"י היחוד שלמטה חדשים לבקרים שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים כו', ועי"ז נמשך למעלה ג"כ המשכת מוחין חדשים כו'.

קיצור. שבתורה יש ב' בחי' תושב"כ ושבע"פ, וגם תו' כמ"ש למעלה, והתורה כמ"ש בבי"ע, וע"י ברזל בברזל ב' ת"ח עי"ז נמשך יחו"ע דתושב"כ ושבע"פ שנמשך מוחין חדשים גם בח"ע, וכ"ש מבחי' חידוש הישינות שנמשך מיחוד חיצוני דחו"ב חיבור אין ויש, והארה מבחי' זו נמשך השגות חדשות בכ"י בג"ע, ועד"ז נבין גם בתושב"כ ושבע"פ עצמן היינו בחו"ב דאצי', וכ"ז הוא מהחידוש שמחדשים בעוה"ז ע"י השינון דשנים שעוסקי' בתורה כו'.

ז) ודברת בם בשבתך בביתך⁷, הנה איתא בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים כו' שאבנים נקראו אותיות, לפי שאותיות הם בחי' דומם שאין בהם קטנות וגדלות כו', וצירופי אותיות של תיבה נק' בית וצירופי תיבות ביחד נק' בשם עיר⁸ כמו למשל צירופי בתים הרבה נק' עיר כו', וכך למעלה כתי' גדול ה' כו' בעיר אלקינו שצירופי אותיות הדבור שנתהוה בהם שמים וארץ שהוא בחי' מל', מלכותך מלכות כל עולמים נק' עיר אלקינו כו', וצריך להמשיך בעיר אלקינו מבחי' ש' הוי' שהוא בחי' גדול הוי' ומהולל מאד כו', שהוא בחי' ח"ע כי הוי' בחכמה, והיינו שיהי' יחוד ח"ע בח"ת יחוד הוי' ואלקים, וזהו ע"י התורה כי אורייתא מח"ע נפקת שהוא בחי' גדול הוי', וע"י התורה נמשך המשכת ש' הוי' בעיר אלקינו. וזהו ודברת בם שהוא לשון הנהגה⁹ מלשון ידבר עמים תחתינו כו'.

והנה ארז"ל (יומא די"ט ע"ב) ודברת בם ולא בתפלה, ולהבין החילוק שבין תורה לתפלה הוא כי תפלה הוא בלחש וחשאי ותורה היא בקול רם דוקא וכמארז"ל אם ערוכה ברמ"ח איברים שמורה כו', וזהו דכתיב קול ה' בכח שהוא קאי על עשה"ד¹⁰ שהי' בכח, וכמשארז"ל שהיו שומעים את הקול מכל ד' רוחות, וזהו מ"ש קודם עשה"ד וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר שכתוב בהם דבור, דהנה יש חילוק בין דבור לאמירה, כי דבור הוא בקול ואמירה הוא בלחש¹¹, וזהו ענין עשרה