תצב

שהוא בחי' אדם דקדושה וזלעו"ז עשה האלקי' שהוא בחי' אדם בליעל שיש בו ג"כ בחי' ג' קוין והוא בחי' ע"ז וג"ע וש"ד. ע"ז הוא היפוך של קו העבודה, כי עיקר עבודה של הקרבנות הוא כדי להמשיך גילוי אלקות בחי' ועבדתם את הוי' אלקיכם, וע"ז הוא ממש להיפוך מזה שהוא עובד אלקים אחרים וחושב אותם ליש ודבר, ואלקות הוא בבחי' העלם והסתר אצלו וקרו לי' אלקא דאלקיי' כו'. ושפ"ד הוא היפוך מבחי' גמ"ח, כי גמ"ח הוא דוקא שיגמול איש עם חבירו חסד ואהבת לרעך כמוך וש"ד הוא להיפוך מזה ממש כו'. וכן עריות הוא היפוך מבחי' תורה כי תורה הוא בחי' ביום חתונתו זו מ"ת שהוא בחי' יחוד תושב"כ ותושבע"פ שהוא בחי' יחוד קודב"ה ושכינתי' כו' והוא ממשיך בחי' יחוד זה בלעו"ז.

והנה עכ"ז על ג' עבירות אלו ויתר כי הם בחי' אברים, והנה אנו רואים שאם נעשה איזה קלקול באבר א' ונסתלק חיותו, הנה עיקר הסתלקות הוא לעצמות כללות נפשו השורה במוח, והנה ע"י הרפואות יכולים להמשיך מחדש חיותו באבר ההוא כו', אבל אם נעשה קלקול באברים הפנימי' כמו נקיבת המוח הנה א"א להמשיך חיות חדש כו', וכך אלו ג' עבירות אעפ"י שהם חמורים מ"מ הוא רק הקלקול באברים החיצוני' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא, והנה ע"י תשובה יכול להמשיך אורו מחדש, אבל ע"י ביטול תורה נעשה הפגם במוחין שבראש שהוא בחי' חכ' שהוא בחי' הסתלקות אור הנפש לגמרי וע"כ לא ויתר כו'. וזהו מ"ש במדרש ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מתוך שהן מתעסקין בה המאור שבה²⁰ הי' מחזירן למוטב, לפי שתורה היא בחי' מוחין שבראש, והנה אם ישנו עדיין במוח שבראש יכולים להמשיך עדיין את האור לבחי' אברים כו', וע"כ לא ויתר על עון ביטול תורה יותר משאר עוונות כו'.

קיצור. ולכן ויתר על ג' עבירות חמורים ולא ויתר על ביטול תורה, כי ג"ד אלו הם נגד ג' קוין שבציור אדם, וה"ז כמו קלקול באברים החיצונים שאין כל החיות תלוי בהם, אבל תו' זהו כמו ניקב קרום של מוח שהוא במשהו, ולכן על ג"ד אלו ויתר כי ע"י תשובה הי' נמשך מחדש, ולא ויתר על ביטול תורה, מפני שכלליות ההשראה היא בחכמה שבתורה כו'.