תפח

ב) ולהבין זה בתוס' ביאור י"ל מקודם הפלוגתא בענין תלמוד גדול או מעשה גדול שאחד אמר תלמוד גדול ואחד אומר מעשה גדול, דהנה ענין ופי' של מעשה הוא ל' כפי' והכרח כמו מעשין על הצדקה⁶, גט המעושה כו', והיינו כי מעשה המצות הוא בבחי' כפי' והכרח לפי שהם שלא עפ"י שכל וטעם, כי בדבר שהוא עפ"י שכל אינו שייך ע"ז לשון כפי' כיון שהשכל מורה ע"ז, וכמו בלימוד התורה אינו שייך ע"ז לשון כפי' לפי שהתורה היא בחי' שכל וחכ' וכמו וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה שיש בזה השכלה כו' וכ"ש תושבע"פ כל עיקרה היא בבחי' שכל וסברא כו' ע"כ בלימוד התורה אינו שייך בחי' כפי' לפי שטבע האדם לעסוק בחכ' כו', משא"כ מעשה המצות הם למעלה מן השכל וכמו למשל ניקבה הריאה שהיא טריפה אע"פ שהבהמה בריאה ושמינה כמו שאר כל הבהמות אעפ"כ כיון שיש נקב משהו בריאה היא טריפה, וכן כל המצות הם למעלה מן השכל כמו לבישת שעטנז ואכילת חזיר כו', וע"כ שייך ע"ז בחי' כפי' והכרח שאעפ"י שאין זה עפ"י שכל מ"מ הוא עושה זה מחמת שכך הוא רצה"ע. וזהו שמעשה המצות נק' עבודת עבד לפי שעושה בבחי' קבלת עול בלי טעם כלל. וזהו שארז"ל אל יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר אלא אפשי אבל מה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי, לפי שמעשה המצות צ"ל דוקא בבחי' עול וביטול⁷ ואם יאמר אי אפשי א"כ אין זה קבלת עול כו'.

וזהו שא' שמואל לשאול הנה שמוע מזבח טוב⁸, והיינו ששאול לקח ממיטב הצאן להביא מהם קרבנות, כי שאול הלך עפ"י הטעם ועפ"י טעם הי' אפשר להתברר שיביא מהם קרבנות שזהו בחי' בירור הניצוצות בחי' הטוב שיוכלו לעלות למעלה מקליפת עמלק אחר שלא החי' כל נשמה, וכמ"ש מזה בשער האמונה ע"ש⁹, והשיב לו שמואל הנה שמוע מזבח טוב כו' שביטול הרצון שיש בהמצוה הוא למעלה מן הכוונה וטעם וסוד, ואעפ"י שיש בעולה וזבח שהן קרבנות טעם וסוד ה' אבל אין זה העיקר, והגם שבודאי יש חפץ ה' עכ"פ בזבח הקרבן כי רצה"ע הוא במעשה המצוה עצמה של הקרבן, אך בכאן בקליפת עמלק אין חפץ ה' בזבח שיעלה מהם, לפי ששנאת עמלק הוא למעלה מן הטעם כו', והיינו שעמלק יודע את רבונו ומתכוין