תפב

הוא לכם כו', פי' שע"י המצוה נמשך לכם בחי' ראשון, וכן בשאר המצות כתי' ג"כ ראשון וכמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון, ביום הראשון מקרא קדש, וזהו ראשון לציון הנה הנם. וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, והנה צלמנו הוא בחי' תורה, וכדמותנו הוא בחי' מצות, וע"ז כתי' ראשון לציון שע"י ציון שהוא בחי' מצות עי"ז נמשך בחי' ראשון אני ראשון. וזהו אשר קדשנו במצותיו דהיינו שמתחלה נמשך במצותיו כי פי' מצותיו הוא כמ"ש הקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית¹², וכן שבת להוי', ופי' תפילין שלמעלה היינו כי תפילין הוא ד' בתים דהיינו ד' מוחין, קדש והי' חו"ב, שמע והי' חו"ג, ופי' הקב"ה מניח תפילין היינו שיהי' התחברות אוא"ס בבחי' חו"ב אשר אין ערוך אליו כמ"ש כולם בחכ' עשית, שהחכ' נחשבת כעשי' גופניות נגדו ית'¹³, וז"ע מה שהקב"ה מניח תפילין שנתחבר ונמשך בבחי' חכ' ומדות ולכן כותבן בתפילין בדיו על קלף לבן כי הקלף מורה על בחי' לבושי' כתלג חיור והאותיות הוא בחי' ושער רישי' כעמר נקי, וכן ציצית הם ל"ב חוטין שהוא המשכת אוא"ס בבחי' ל"ב נ"ח¹⁴. אך מי הוא המעורר להיות הקב"ה מניח תפילין, זהו ע"י וצונו במעשה המצות גשמי', כמו לכתוב על קלף גשמי אחד שעושין הקלף כלי לבחי' אחד, וכמ"ש במ"א בפי' המד"ר שמה שהוא עושה זהו ע"י שאומר לישראל לעשות¹⁵. אך שיעשה אותם בבחי' ביטול שלזה ארז"ל הוקשה כל התורה לתפילין דהיינו כמו תפילין הם לשעבד הלב ומוח לאבינו שבשמים בבחי' ביטול, וכן קרבנות הוא ג"כ בחי' ביטול שנכלל הבהמה גשמי' באש של מעלה, וכן צדקה הוא נותן חיי נפשו לחבירו¹⁶, וע"י ביטול זה שמבטל א"ע בעשיית המצוה עי"ז מעורר למעלה שיומשך אוא"ס בע"ס עליונות, וכמארז"ל גדולים מעשה צדיקים¹⁷ ממעשה שמים וארץ, דאילו שמים וארץ מאין ליש, אבל מעשה הצדיקים מיש לאין דהיינו ביטול היש. וכן בתורה כתיב ודברי אשר שמתי בפיך דוקא, שלא יהי' הדבור שלו רק שיהי' דברי ממש, והדבור של האדם לא יהי' רק כמ"ש תען לשוני כעונה אחר הקורא. וזהו מ"ש לכו לחמו בלחמי, תומ"צ נק' בחי' לחם דהיינו כמו שלחם גשמי מחי' את האדם דהיינו מוצא פי הוי' שיש בלחם וכמ"ש כי לא על הלחם לבדו כו' כי על כל מוצא פי הוי'