תעח

בחי' מ"ה שבחכמה מוחין בעצם. וע"ד כמו ענין ישראל מתקשראן באורייתא שפי' ישראל הוא לי ראש בחי' ראש ומוחין, ועכ"ז צ"ל מתקשראן באורייתא בחי' חכמה כי אורייתא מחכמה נפקת, והיינו מפני כי המוחין דישראל לי ראש היינו בחי' מוחין של המדות בחי' מוחין דז"א, ולכן צ"ל ישראל מתקשראן באורייתא דמחכמה נפקת בחי' מוחין בעצם. ועד"ז מלמעלמ"ט וידבר משה בחי' מ"ה דחכמה אל ראשי המטות בחי' מוחין דז"א בחי' נדרים והיתר נדרים כו'. וזהו זה הדבר, דהנה כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בזה, פי' כה הוא בחי' כדמותנו כמ"ש וביד הנביאים אדמה בבחי' דמות לבד ולא עצם הדבר, ולכן נק' אספקלרי' שאינה מאירה פי' כמו מה שקורין בל"א שפיגל, שהגם שרואה דרך בה מ"מ אינו רואה עצם הדבר כ"א הדמות לבד, אבל משה נתנבא בזה בחי' אספה"מ¹⁹, עד"מ כמו כשרואים דרך זכוכית בהירה שאינו מסתיר כ"כ על עצם הדבר ורואים דרך בה עצם הדבר. וז"ע איזהו חכם הרואה שהוא בחי' ראי' דחכמה שאינו דומה שמיעה לראי', פי' כי הגם ששומע הדבר ומאמין שכך הוא ומצייר בנפשו הדבר ההיא, ואח"כ כשרואה דבר אשר שמע ממנו תחלה ונצטיירה אצלו ממה ששמע כו' אינו דומה שמיעה לראי', והיינו כי הנחת הדבר ההיא בכחות נפשו אינו דומה שמיעה לראי', והוא לפי ששמיעה הוא בחי' בינה אזן מילין תבחן שהוא בחי' שמיעה בחי' בינה לבד כמ"ש מזה בד"ה הטה כו' פקח עיניך וראה²⁰, אבל איזהו חכם הרואה הוא בחי' הראי' דחכמה כו'. ובעבודה זהו ההפרש בין שמע ישראל ל' השגה והבנה לבחי' שאו מרום עיניכם וראו בבחי' ראי' ממש כו'. וזהו וידבר משה בחי' מ"ה דחכמה אל ראשי המטות בחי' מוחין דמדות, להיות אצלם הדבר בבחי' זה בחי' ראי' שיוכלו להתיר הנדר, שמזה שאמר אל ראשי המטות נלמד מזה ענין מה שיחיד מומחה מתיר את הנדר, והיינו שמשה המשיך להם בחי' איזהו חכם הרואה עד שיוכלו להעלות דבר הנדור בבחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא ולהתיר אותו שיוכלל בקדושה כו'.

ולהבין בתוס' ביאור²¹ באיזהו כח הי' יכול משה להמשיך בחי' זו כו', הנה ארז"ל במשנה פ"א דסנהדרין סנהדרי גדולה היו של שבעים ואחד ולמדו זה ממשה שנאמר אספה לי שבעים ומשה על גביהם הרי ע"א, והנה משה הי' מופלא שבב"ד מופלא שבסנהדרין, והיינו כי פי' מופלא²² הוא לפי שנאמר אספה לי שבעים כו' ואצלתי מן הרוח כו' וכתיב אח"כ ויאצל מן הרוח כו' שהזקנים נאצלו מאור